כשהשופטים מתכנסים להציל את כבוד המשפט
הודעת משרד המשפטים נשלחה ביום שלישי בשעה שמונה ושלושים ושתיים.
זו הייתה שעה מצוינת לשלוח בה הודעה שאף אחד לא אמור לקרוא בעיון.
על המסמך התנוססה הכותרת:
הרחבת מרחב ההכרעה — סיכום ביניים
ומתחתיה, באותיות מעט קטנות יותר:
הפיילוט באולם 7 מציג מדדי יעילות ראשוניים חיוביים
הנוסח היה זהיר.
זהיר מאוד.
לא נכתב שהפיילוט הצליח.
נכתב שהוא “הוכיח פוטנציאל תפעולי משמעותי”.
לא נכתב ששוקלים להרחיב אותו.
נכתב ש“נבחנת אפשרות להעמקת היישום באולמות נוספים”.
לא נכתב שהשופט האנושי נעשה מיותר.
נכתב ש“מתגבשת תפיסה חדשה של נוכחות שיפוטית מותאמת עידן”.
במשרד המשפטים אהבו מילים כאלה.
הן לא אמרו הכול.
אבל הן אמרו מספיק כדי שכל מי שצריך להיבהל — ייבהל בזמן.
🔹
בשעה תשע ועשרים ושש, בחדר ישיבות קטן בקומה החמישית של בית המשפט המחוזי, התכנסו שבעה שופטים.
על הדלת לא היה שלט.
ליתר דיוק, היה שלט, אבל הוא היה הפוך.
זה היה חשוב, כי הישיבה לא הייתה סודית.
היא הייתה “לא רשמית”.
ההבדל בין סודית ללא רשמית הוא פשוט:
בישיבה סודית אסור לדעת שהיא מתקיימת.
בישיבה לא רשמית כולם יודעים שהיא מתקיימת, אבל אסור להגיד מי הזמין.
השופט צבי הדר ישב בראש השולחן.
לא מפני שמישהו מינה אותו לשבת שם.
פשוט כולם השאירו לו את הכיסא.
הוא היה שופט ותיק, מדויק, שקול, מסוג האנשים שגם כשהם מבקשים סוכר לקפה — זה נשמע כמו החלטת ביניים.
לצידו ישבה השופטת מרים אלקיים.
היא הייתה מעשית יותר.
כשהדר דיבר על “משבר חוקתי זוחל”, היא שאלה מי חתום על התקציב.
מולו ישב השופט איתן פרי, מן הדור החדש יותר של השופטים.
לא צעיר ממש, אבל צעיר מספיק כדי לזכור איך זה מרגיש כשמישהו אומר לך בפעם הראשונה “כבודו” — ומבוגר מספיק כדי לחשוש שזה ייפסק מהר מדי.
הדר הניח את מסמך משרד המשפטים על השולחן.
“קראתם,” אמר.
כולם הנהנו.
“זהו רגע רגיש,” המשיך הדר. “לא עבורנו אישית, כמובן.”
“כמובן,” אמרה השופטת אלקיים.
“אלא עבור מוסד השפיטה.”
“כמובן,” אמר השופט פרי, קצת מהר מדי.
הדר הביט בו.
“אני מדגיש,” אמר, “אין כאן מאבק על מעמד אישי. אין כאן שאלה של נוחות, לשכה, סדרי ישיבה, או פנייה טקסית.”
הייתה שתיקה קצרה.
אחד השופטים בקצה השולחן הרים יד בזהירות.
“ובכל זאת,” אמר, “האם מישהו יודע מה הכוונה ב'נוכחות שיפוטית מותאמת עידן'?”
הדר הביט במסמך.
“זו בדיוק השאלה.”
השופט פרי אמר:
“יכול להיות שזה אומר ששופט יהיה באולם, אבל דינה תכריע?”
השתיקה שהתפשטה בחדר הייתה מסוג השתיקות שאינן מופיעות בפרוטוקול, כי הן פוגעות בסדר הציבורי.
השופטת אלקיים אמרה:
“כלומר, אנחנו נהיה שם כדי שהאולם ייראה כמו בית משפט.”
“לא,” אמר הדר מיד. “לא כך ננסח זאת.”
“אבל כך זה נשמע.”
“ננסח זאת כך,” אמר הדר. “יש לבחון אם הפיילוט שומר על כבוד ההליך, עצמאות השיפוט, חוויית בעלי הדין, וההבחנה בין כלי תומך הכרעה לבין גורם מכריע.”
השופט פרי כתב לעצמו.
הדר ראה אותו.
“מה כתבת?”
“לבדוק מי מחליט.”
“יפה,” אמר הדר. “אבל אל תכתוב את זה כך.”
🔹
הדיון התנהל ברצינות גמורה.
לפחות בהתחלה.
“שאלת היסוד,” אמר הדר, “היא האם אדם זכאי להישפט בפני אדם.”
“בוודאי,” אמרה אלקיים.
“והאם מערכת לומדת יכולה להחליף שיקול דעת שיפוטי?”
“לא.”
“והאם אפשר לערער על החלטה של מערכת, אם המערכת עצמה אינה נושאת באחריות?”
“בעיה קשה.”
כולם הנהנו.
ואז השופט פרי שאל:
“ובפרוטוקול, מה כתוב?”
הדר עצר.
“מה פירוש?”
“כאשר דינה מכריעה. כתוב ‘בפני דינה’? ‘בפני ההרכב’? ‘בפני מערכת ההכרעה’?”
השופטת אלקיים הסתכלה עליו.
“זו באמת השאלה שמטרידה אותך?”
“לא,” אמר פרי מיד. “כלומר, גם. כי פרוטוקול הוא לא עניין סמלי בלבד.”
הדר הנהן באיטיות.
“נכון. טקס הוא לא קישוט. טקס הוא שפה של סמכות.”
אחד השופטים האחרים אמר:
“ומה לגבי קימה?”
“קימה?”
“כן. כאשר דינה מופעלת. האם הקהל קם?”
“למה שיקום?” שאלה אלקיים.
“כי אם לא קמים, נוצר רושם שאין סמכות. ואם כן קמים, נוצר רושם שיש סמכות שאינה אנושית.”
הדר שתק.
הטענה הייתה מביכה.
וחמורה.
“ומה לגבי גלימה?” שאל פרי.
אלקיים עצמה את עיניה.
“איתן.”
“אני שואל עקרונית. אם השופט אינו הגורם המכריע, אבל עדיין נוכח כדי לשמור על כבוד ההליך — האם הוא בגלימה?”
אחד השופטים אמר:
“בלי גלימה זה פוגע במעמד.”
שופט אחר אמר:
“עם גלימה זה מטעה את הציבור.”
“ואם דינה היא גורם הכרעה,” שאל פרי, “האם גם לה צריך להיות סממן?”
הדר הביט בו.
“אתה מציע גלימה להולוגרמה?”
“לא מציע. שואל.”
השופטת אלקיים אמרה:
“אני מציעה שנחזור לעצמאות השיפוטית לפני שנגיע למלתחה.”
הדר סגר את המסמך.
“נקיים ביקור באולם 7.”
כולם הסתכלו עליו.
“ביקור?”
“לא ביקור,” תיקן הדר את עצמו. “בחינה.”
“מטעם מי?” שאלה אלקיים.
“מטעם ועדת השופטים לענייני השלכות מערכתיות.”
“יש ועדה כזו?”
“תהיה,” אמר הדר.
הוא לקח דף חלק וכתב בראשו:
בחינת כבוד ההליך באולם הפיילוט
ואז הוסיף מתחת:
לא רשמי
אחרי רגע מחק את המילים “לא רשמי”.
וכתב:
מקצועי
זה נשמע טוב יותר.