וילך: האסון שהצמיח ישועה

כשהצריף נשרף – הניצול הבין שהאש היא אות חיים ולא אובדן

וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ

לפעמים אנחנו מרגישים שהקשיים סוגרים עלינו מכל צד.
הבדידות, העצבות, התחושה שהקב"ה עזב אותנו לגמרי.

רבי נחמן מברסלב אמר: "אם האדם היה יודע שכל מה שקורה לו הוא לטובתו – לא היה מתייאש לעולם."
וכדי להמחיש זאת, סיפר את הסיפור הבא:

אדם אחד הפליג בספינה, ובאמצע הדרך פרצה סערה עזה. הספינה טבעה, והוא הצליח בקושי להציל את עצמו, שחה בכל כוחו עד שהגיע לאי בודד.
כשהבין שהוא הניצול היחיד, התפלל לה' שיציל אותו, וכל יום הביט לאופק בחיפוש אחרי אונייה – אך לשווא.

הוא הבין שאין ברירה, ועליו לדאוג לעצמו. הוא בנה צריף קטן מעצים, ושם בתוכו את מעט החפצים שהצליח להוציא מהמים.
יום אחד, כשיצא ללקט מזון ביער, הבריק ברק והצית את הצריף. הלהבות עלו, עשן כבד מילא את האוויר – וכל מה שבנה נשרף מול עיניו.
הוא התמלא ייאוש וכעס: "גם את זה לקחת ממני, ריבונו של עולם?!" צעק בבכי, ושקע בשינה עייפה ומרירה.

ופתאום – צפירה חזקה. הוא התעורר ורואה סירה מתקרבת לחוף, ובה אנשים שבאו לחלץ אותו.
נדהם שאל: "איך מצאתם אותי?"
הם ענו בחיוך: "זה היה פשוט. ראינו מרחוק את האש והעשן ששלחת, והבנו שאתה כאן."

באותו רגע הבין האיש: דווקא מה שחשב שהוא האסון הגדול ביותר – השריפה – היה בדיוק מה שהביא לו את הישועה.