נח: הזפת - חומר האיטום הקדום

מהו ה"כֹּפֶר" שבו נאטמה התיבה, ואיך השתמשו בזפת בעבר ובהווה? 

וְכָפַרְתָּ אֹתָה מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר

בספור בניית התיבה, מופיע לראשונה החומר המסתורי – כֹּפֶר, הוא הזפת.

הזפת הייתה אחד מחומרי האיטום והשימור החשובים בעולם העתיק – טבעי, נגיש, ובעל תכונות ייחודיות.

תכונות עיקריות 🧪

• צמיגות גבוהה – נמרח בקלות ומכסה חריצים.

• אטימות למים 💧 – שימש לאיטום כלי שיט ובורות מים.

• בעירה חזקה 🔥 – שימש גם כדלק להבערה.

• צבע כהה מבריק ⚫ – מזוהה בקלות גם היום.

• ריח חריף 👃 – בשל תכולת הגופרית.

שימושים בעולם הקדום 🏺

• בנייה: איטום לבנים ומבנים (כמו במגדל בבל: "חֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר").

• שיט: ציפוי תחתיות ספינות, סירות וקנקני אגירה.

• רפואה: מרפאות קדומות השתמשו בו כמשחה לפצעים.

• דת ופולחן: נמרח על פסלים ועצים בטקסים פגאניים.

שימושים במודרנה 🏗️🚗

• אספלט לכבישים 🛣️ – תערובת זפת וחצץ.

• חומרי בידוד 🏠 – לציפוי גגות וקירות.

• תעשיית הדלק ⛽ – תוצר לוואי בזיקוק נפט.

• אומנות 🎨 – בסיס לפיגמנטים וצבעים.

היבט לשוני 📖

המילה "כֹּפֶר" במקרא משמשת גם במשמעות של כיסוי, כפרה ותשלום.
מכאן – קשר סמלי: הזפת מכסה ומסתיר, כשם שכפרה מכסה על חטא.