נח: שיכור כמו לוט או כמו נוח?

כאשר השוטה שותה

וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר

פעם בא עובר אורח אל רבי אברהם אבלי מווילנא זצ"ל, ובדמעות שטח לפניו את מצוקתו:

“עני ואביון אני, אין לי פרנסה למשפחתי, ושתי בנותיי הגיעו לפרקן ואין בידי להשיאן. אנא, כתוב לי מכתב המלצה שאציג לפני עשירי העיר.”

רבי אברהם ריחם עליו ונתן לו מכתב חם ונרגש.

ימים מספר לאחר מכן מצאו אותו שיכור ברחוב, ובכיסו מכתב ההמלצה. נטלו המוצאים את המכתב ובאו אל הרב בטענה: “האם ראוי אדם כזה למכתב המלצה?”

השיב הרב: “וכי מפני שהשוטה הזה קלקל מעשיו, אשנה אני את דרכי ולא ארחם על הבריות?”

כעבור זמן התפכח האיש, נכנס שוב לרבי אברהם וביקש מכתב חדש תחת האבוד. הרב חייך ואמר לו:
“אני חייב לך תודה! בזכותך הבנתי סוף סוף את הביטוי ‘שיכור כלוט’. תמיד תמהתי – מדוע נמשל השיכור דווקא ללוט? הרי גם נח השתכר? אלא שנח שתה רק לאחר שכבר השיא את בניו ובנותיו. לוט – כשיכור אתה – עוד לא השיא את בנותיו, ולכן דווקא בו דבקה הכינוי ‘שיכור כלוט’.”