פַּעַם אַחַת (נח) - שיכור כַּלֹּט אוֹ כְּנֹחַ?

כאשר השוטה שותה

"וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר"

פַּעַם, הִגִּיעַ עוֹבֵר אֹרַח, אֶל רַבִּי אַבְרָהָם אַבֶּלִי זצ"ל מִוִּילְנָא, וּבָכָה לְפָנָיו עַל מַר גּוֹרָלוֹ.

עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי, וְאֵין לִי כֶּסֶף לְכַלְכֵּל אֶת מִשְׁפַּחְתִּי. בְּנוֹסָף לְכָךְ, שְׁתֵּי בְּנוֹתַי הִגִּיעוּ לְפִרְקָן, וְאֵינִי יָכוֹל לְהַשִּׂיאָן. אָנָּא, כְּתֹב עֲבוּרִי מִכְתַּב הַמְלָצָה אוֹתוֹ אַצִּיג בִּפְנֵי עֲשִׁירֵי הָעִיר.

רַבִּי אַבְרָהָם אַבֶּלִי רִחֵם עָלָיו, וְצִיֵּד אוֹתוֹ בְּמִכְתַּב הַמְלָצָה נִרְגָּשׁ.

לְאַחַר כַּמָּה יָמִים, מָצְאוּ אֶת הַהֵלֶךְ כְּשֶׁהוּא מֻטָּל שִׁכּוֹר בִּרְחוֹב הָעִיר, וּבְכִיסוֹ מִכְתַּב הַהַמְלָצָה...

נָטְלוּ - הַמּוֹצְאִים אוֹתוֹ - אֶת מִכְתַּב הַהַמְלָצָה מִמֶּנּוּ, וּבָאוּ אֶל רַבִּי אַבְרָהָם בַּתְּלוּנָה: "הַאִם אָדָם כָּזֶה רָאוּי לְמִכְתַּב הַמְלָצָה"?

הֵשִׁיב לָהֶם הָרַב: "וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה קִלְקֵל מַעֲשָׂיו, אֲשַׁנֶּה אֲנִי אֶת מַעֲשַׂי וְאֶת דַּרְכִּי וְלֹא אֲרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת"?

לְאַחַר שֶׁהִתְעוֹרֵר הַשִּׁכּוֹר וְיֵינוֹ פָּג, נִכְנַס שׁוּב אֵצֶל רַבִּי אַבְרָהָם, וְתִנָּה בְּפָנָיו עַל אָבְדַן מִכְתַּב הַהַמְלָצָה, וּבִקֵּשׁ שֶׁהָרַב יִתֵּן לוֹ מִכְתָּב חָדָשׁ.

חִיֵּךְ רַבִּי אַבְרָהָם, וְאָמַר:
אֲנִי חַיָּב לְךָ תּוֹדָה!
בִּזְכוּתְךָ הֵבַנְתִּי אֶת הַבִּטּוּי "שִׁכּוֹר כְּלוֹט".
תָּמִיד תָּהִיתִי, מַדּוּעַ מְדַמִּים אֶת הַשִּׁכּוֹר לְלוֹט? וַהֲרֵי גַּם נֹחַ - שֶׁקָּדַם לְלוֹט - שָׁתָה לְשָׁכְרָה?
אֲבָל, עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין,
נֹחַ שָׁתָה אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִשִּׂיא אֶת בְּנוֹתָיו, וְלָכֵן אֵין לְכַנּוֹתוֹ בַּשֵּׁם שִׁכּוֹר,
אֲבָל לוֹט, הֲרֵי שָׁתָה וְהִשְׁתַּכֵּר - כָּמוֹךָ - קֹדֶם שֶׁהִשִּׂיא אֶת בְּנוֹתָיו...