נח: מה בין התאבדות לרצח?

 

בראשית פרק ט פסוק ד

מקרא:

אַךְ 

בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ

ופירושו:

(רקע: ה' אסר על אדם הראשון להרוג בעלי חיים ולאוכלם. תזונתו הייתה מבוססת רק על הצומח.
כך נמשך הדבר עד ליום שבו יצא נח מהתיבה.)

ברם (למרות שאני מתיר לבני נח להרוג את בעלי-החיים ולאוכלם):

• אוסר אני לאכול בשר/דם אשר נתלש/יצא בעוד שבעל-החיים היה עדיין חי.

בראשית פרק ט פסוק ה

מקרא:

וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ

מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ

וּמִיַּד הָאָדָם

מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם

ופירושו:

ועוד:

• אני עצמי אעניש את המתאבד.
• אני עצמי אעניש חיה שתטרוף אדם.
• אני עצמי אעניש את הרוצח בסתר (שלא ניתן להעמידו למשפט ע"י מערכת האכיפה).
• אני עצמי, אעניש את מי שיהרוג (אפילו) את ידידו ("אחיו") בשוגג (ללא שנאה) - ככל שההורג לא יקבל על עצמו כעונש לִגְלוֹת ממקום מגוריו (הגלות מכפרת על שגגה זו).

בראשית פרק ט פסוק ו

מקרא:

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם

בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ

כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם

ופירושו:

אדם שרצח במזיד

על מערכת המשפט של בני האדם - מוטלת חובה להענישו ולשפוך את דמו.

הסיבה (לכל האיסורים הנ"ל): כי בראתי את האדם בצלם אלוקים (וחשיבותו גבוהה לאין-ערוך מבעלי החיים).

בראשית פרק ט פסוק ז

מקרא:

וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ

ופירושו:

ומצווה אני על בני נח (כלל האנושות) לפרות ולרבות. אדם שיבחר שלא להעמיד צאצאים - אראה בו כעין רוצח.