האם עלינו לכבד ולעבוד את השליחים?
"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד"
כתב רש"י: "לְפִי סֵדֶר לְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב 'יוֹם רִאשׁוֹן', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁאָר הַיָּמִים: שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי. לָמָּה כָּתַב אֶחָד? לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי".
המגיד מדובנא,
מביא את דברי המדרש על הפסוק "כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ":
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס (מתפאר כאשר הוא מסייר) בַּמְּדִינָה, וּגְדוֹלֵי הַמְּדִינָה (השרים) מִתְקַלְּסִין עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹשְׂאִין עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ (הם מסייעים לו בשלטון). אֲבָל הקב"ה אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בָּעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ.
והוא מבאר:
מָה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה (בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים) "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ",
אֲשֶׁר לְדַעַת רַמְבָּ"ן, הוּא מוּסָב עַל (האיסור להשתחוות למלאכי) מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְשָׂרֵי מַעְלָה,
אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם (של אותם מלאכים) מוּרָק (יורד) וּמִשְׁתַּלְשֵׁל שִׁפְעַת הַטּוֹבוֹת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ אֵלֵינוּ.
כִּי מִכְּבָר נוֹדַע אֲשֶׁר מַלְכוּתָא דְּרָקִיעַ כְּעֵין מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא (סדר מלכות שמים דומה למלכות הארץ).
וְכֵן מִמִּשְׁפַּט (מֵהַנֹּהַג של) מַלְכֵי בָּשָׂר וָדָם, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּם שָׂרִים וּסְגָנִים רָאשִׁיִּים שְׁנַיִם וּשְׁלִישִׁיִּים, אֲשֶׁר עַל יָדָם יְנַהֵל (המלך, את) צְבָא חֵילוֹ.
כֵּן גַּם לְמַעְלָה (בשמים) יֵשׁ שָׂרִים מְמֻנִּים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, שֶׁעַל יְדֵיהֶם יֵרֵד מַטָּה כָּל פְּרָטֵי הַטּוֹבוֹת הַמֻּשְׁפָּעוֹת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְרוּאָיו. (כלומר, ה' משפיע טובתו על המלאכים הגדולים, והם משפיעים על הקטנים מהם, וכך הלאה - עד שהטובה מגיעה לעולם.)
וּכְבָר יָדַעְנוּ מֵהַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים (עובדי האלילים), שֶׁיָּדְעוּ וְהֵבִינוּ הִתְמַנּוּת (הירארכיית) הַשָּׂרִים לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם - עַל מָה כָּל אֶחָד מְמֻנֶּה, וְיָדְעוּ גַּם כֵּן אֵיזֶהוּ הַדֶּרֶךְ הַקָּרוֹב לָהֶם (הקצרה) לְהַשָּׂגַת תּוֹעַלְתָּם מִמֶּנּוּ - אִם בַּעֲשִׂיַּת דְּמוּתוֹ וְצַלְמוֹ (של המלאך) לְהִשְׁתַּחֲווֹת אֵלָיו, אוֹ לְהָסֵךְ עָלָיו נֶסֶךְ (יין) אוֹ לִזְבֹּחַ וּלְהַקְטִיר לְפָנָיו (קורבן) כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי הַמּוֹרֶה (הרמב"ם) זַ"ל בְּאֹרֶךְ.
(כלומר, עובדי האלילים הקדמונים לא היו טיפשים. להיפך, הם הכירו את תחומי האחריות של המלאכים, ולכן עבדו להם.)
וְעַל זֶה הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה "זוֹבֵחַ לֵאלֹהִים יַחֲרֵם". לְבַל נִהְיֶה מְשׁוּכִים אַחֲרֵיהֶם לְהַקְרִיב לָהֶם קָרְבָּן, וְלֹא נְכַבְּדֵם בְּכָבוֹד וּמוֹרָא חַס וְשָׁלוֹם בִּלְתִּי לָה' לְבַדּוֹ.
וְכִי יִשְׁאָלְךָ לְבָבֶךָ לֵאמֹר:
לָמָּה לֹא יַחְפֹּץ ה' בִּיקָרָם?
הֲלֹא הֵמָּה מֻבְחֲרֵי בְּרוּאָיו, צְבָאֵי מָרוֹם, רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ?
וְ(כי) לֹא כֵּן הוּא מִמִּשְׁפַּט מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כִּי יֹאבֶה וְיַחְפֹּץ בִּיקָר לִגְיוֹנוֹתָיו?
הַתְּשׁוּבָה בָּזֶה:
כִּי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, לֹא תִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ, כִּי אִם (רק) בְּאֶמְצָעוּת שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו, כִּי הֵמָּה לוֹ לְעֶזְרָה לְהַנְהָגַת הַמְּדִינָה, וּבַלְעֲדָם לֹא יַעֲצֹר כֹּחַ אַף (אפילו) לְהַנְהָגַת עִיר אַחַת קְטַנָּה. עַל כֵּן הַקִּלּוּס (השבח) יְחֻיַּב (מגיע) לָהֶם מִצַּד הַדִּין, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם (מוטל) עֹל וְכֹבֶד מַשָּׂא הַמְּדִינָה. עַל כֵּן הַמִּשְׁפָּט עַל הַמֶּלֶךְ לְחַלֵּק לָהֶם מִכְּבוֹדוֹ וְשֶׁיִּתְקַלְּסוּ בְּקִלּוּסוֹ כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ וְכֹחַ עִנְיָנוֹ.
(אבל) לֹא כֵן מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְשׁוּם סַעַד וְעֵזֶר חָס וְשָׁלוֹם, מִשּׁוּם נִבְרָא. וְלָכֵן אֵין מָקוֹם לְשָׂרֵי מַעְלָה שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַהִדּוּר וְהַקִּלּוּס מִבְּנֵי אָדָם.
(כלומר, בעוד שמלך בשר גם זקוק לעזרת שריו, הרי הקב"ה - הגם שהוא משתמש במלאכיו - הרי הוא כלל לא זקוק להם.)
ובהמשך הוא מסכם:
כִּי לְעִלָּה (סיבה) גְּדוֹלָה פָּקַד ה' צְבָאֵי מָרוֹם בַּמָּרוֹם, וּלְטוֹב מוֹעִיל בְּרָאָם אֱלֹהִים. אַךְ עִם כָּל זֹאת, אֵינָם רְאוּיִים לַחֲלֹק (להם) כָּבוֹד שֶׁלְּמַעְלָה, גַּם כִּי (אפילו אם) מַרְבִּים הֵם (ל)עֲשׂוֹת עִמָּנוּ טוֹבָה וַחֲנוּת (חן).
משל:
וְיִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי דִּמְיוֹן,
לְהַמַּזְמִין עַל שֻׁלְחָנוֹ כַּמָּה קְרוּאִים (מוזמנים), וְהוֹשִׁיבָם עַל הַשֻּׁלְחָן מִמַּעְלָה עַד לְמָטָּה - מִגְּדוֹלָם עַד קְטָנָם. וּבְהָבִיא הַקְּעָרָה עִם הַמָּנוֹת לִפְנֵיהֶם, לוֹקֵחַ הַבַּעַל הַבַּיִת (את) הַטּוֹב וְהַמֻּבְחָר מִמֶּנָּה, וְאַחַר כָּךְ הוּא מוֹשִׁיטָה (את הקערה) לְהַיוֹשֵׁב סָמוּךְ לוֹ, וְהוּא - גַּם הוּא בּוֹרֵר לוֹ חֵלֶק הַיָּפֶה, וְהַנּוֹתָר מוֹשִׁיט אֶל מִי שֶׁאַחֲרָיו. וְכֵן כֻּלָּם, עַד כִּי לָהָאַחֲרוֹן יַגִּיעַ חֵלֶק הַפָּחוּת וְהַגָּרוּעַ מִכֻּלָּם. (כלומר הקערה מועברת לפי חשיבות האורחים, וכל הקודם - מקבל חלק יפה יותר מזה שלאחריו).
פַּעַם, נִזְדַּמֵּן (קרה) אֲשֶׁר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, הָיָה מְאוֹר עֵינַיִם (עיוור), וְלֹא רָאָה וְלֹא יָדַע כָּל זֹאת.
וַיְהִי בְּהַגִּיעַ אֵלָיו חֶלְקוֹ מִיַּד חֲבֵרוֹ שֶׁלְּפָנָיו, הֵחֵל לַחְזִק (להחזיק) לוֹ טוֹבָה עַל שֶׁהִגִּיעַ (נתן) לוֹ חֶלְקוֹ. אָמְרוּ לוֹ מְיֻדָּעָיו הֲלֹא תֵּדַע כִּי כֻּלָּנוּ מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת אָכַלְנוּ וְהוּא (רָצָה לוֹמַר הַמּוֹשִׁיט אֵלֶיךָ) הִקְדִּים וְאָכַל מִמֶּנָּה אֶת כָּל חֶלְבָּה (המובחר שבה), וַאֲשֶׁר הוֹתִיר מִשָּׂבְעוֹ נָתַן גַּם לְךָ. לָכֵן אַתָּה - עַל מָה עַתָּה בָּאתָ לְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה? אִם (האם) עַל מָה שֶׁאָכַל לְעַצְמוֹ (את) הַטּוֹב? וְאִם (ואולי אם) עַל מָה שֶׁהִגִּיעַ (שהעביר) אֵלֶיךָ? הֲלֹא אֵינֶנּוּ שֶׁלּוֹ. טוֹב (יותר) לְפָנֶיךָ, לִתֵּן תּוֹדוֹת לְבַעַל הַסְּעוּדָה כִּי מִטּוּבוֹ שָׂבַעְנוּ.
והנמשל:
כֵּן הַדָּבָר בְּעִנְיָנֵנוּ.
כִּי כָּל מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה לְהָרִיק הַבְּרָכָה אֵלֵינוּ, נֶהֱנֶה בְּרֵאשִׁית מִטּוּב דַּקּוּת רוּחָנִיּוּתָהּ וְזִיו קְדֻשָּׁתָהּ, וְאַחֲרָיו לַשֵּׁנִי לוֹ, וְכֵן כֻּלָּם. וּלְפִי רֹב הִשְׁתַּלְשְׁלוּתָהּ מִדַּרְגָּה לְמַדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה, כֵּן תַּשֵּׂגְנָה (ותתגברנה) הַדַּלּוּת וְהָרָזוּת. כִּי הַמְּמֻצָּעִים (המלאכים שבאמצע), יְמֻצּוּ (את) חֶלְבָּה (המובחר) מִמֶּנָּה, וְאַחַר מִשֶּׁיָּלִין (מורידים) אוֹתָהּ (את מה שנשאר מהברכה) אֶל הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַנּוֹכְחִי, וּמוּבֵאת (היא) אֶל הָאָדָם בִּהְיוֹתָהּ רְאוּיָה אֵלָיו כְּפִי קָט כֹּחַ קַבָּלָתוֹ. (כלומר, השפע האלוקי הוא עצום מכדי שהאדם הדל יוכל לשאתו, ולכן המלאכים "לוקחים ממנו לעצמם" ורק את השארית מורידים לבני האדם.)
וְאִם כֵּן, לְמִי רָאוּי לְהַחֲזִיק טוֹבָה?
אִם (האם) אֶל הַמְּקַבְּלִים הַמְּמֻצָּעִים? הֲלֹא לְעַצְמָם מְקַבְּלִים.
אִם עַל הַנִּשְׁאָר הַמַּגִּיעַ לָנוּ? הַלֹּא טוֹב לָנוּ לָתֵת הַהוֹדָאָה לַבְּעָלִים...