וזאת הברכה: מָה שֶׁלֹּא הוֹרֵג - מְחַשֵּׁל?

מסתבר שהדבר תלוי בגיל...

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון "ספר החינוך"

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה: 
מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֵאֵימָתַי מַתְחִיל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר - מְלַמְּדוֹ "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה", וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִקְּרִיאַת שְׁמַע - שֶׁהוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". וְאַחַר כָּךְ, מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע, שֶׁמּוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת.

וְרָאוּי לְכָל בֶּן דַּעַת, שֶׁיִּתֵּן לִבּוֹ, שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עַל הַיֶּלֶד בַּלִּמּוּד, בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ הָאֵבָרִים וְרַךְ הַלֵּבָב,
עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְחַזֵּק כֹּחַ לִבּוֹ וְתֹקֶף אֵיבָרָיו, וְעַצְמוֹתָיו יִמְלְאוּ מֹחַ, וְיוּכַל לִסְבֹּל יְגִיעַת הַלִּמּוּד.
וְלֹא יִקְרֶנּוּ חֹלִי הַהִתְעַלְּפוּת בְּסִבַּת הַיְּגִיעָה הָרַבָּה עָלָיו.

וְאוּלָם, אַחַר הִתְחַזֵּק כֹּחוֹ וְיֵאוֹרוּ עֵינָיו לְהָבִין לְקוֹל מוֹרָיו, אָז רָאוּי וְכָשֵׁר הַדָּבָר. וּמְחֻיָּב לְהָבִיא צַוָּארוֹ בְּעֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא יְרַפּוּהוּ מִמֶּנָּה - אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. וְיַשְׁקוּהוּ תָּמִיד מִיֵּין רִקְחָהּ וְיַאֲכִילוּהוּ מִדִּבְשָׁהּ.

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

חז"ל שאלו: מתי מתחיל האב ללמד את בנו תורה?
מרגע שהילד יודע לדבר – מלמדים אותו את הפסוק "תורה ציווה לנו משה", ואת הפסוק הראשון בקריאת שמע: "שמע ישראל".

לאחר מכן מוסיפים ולומדים איתו פסוקים נוספים, מעט־מעט, עד שהוא מגיע לגיל שש או שבע – ואז מוליכים אותו אל המלמד בבית הספר.

אבל יש לשים לב:
חשוב שלא להכביד על הילד כשהוא עדיין קטן, גופו חלש וליבו רך. רק לאחר שיתחזקו כוחותיו, ליבו יתייצב ועצמותיו יתמלאו חוסן – יוכל לשאת את עמל הלימוד בלי חשש לחולשה או לעייפות יתר.

ואז – כשכבר גדל ויכול להבין – חובה עליו להכניס את צווארו תחת עול התורה. לא להרפות ממנה כלל, אפילו כחוט השערה.
עליו להיות מושקה תמיד מיין מתיקותה ומוזן מדבש חכמתה.