התנהגות מאוזנת
"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה"
הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה (תכונה) וְדֵעָה מִכָּל הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם.
וְהִיא הַדֵּעָה, שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה (אמצעית), וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ.
לְפִיכָךְ, צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם (מעריך) דֵּעוֹתָיו תָּמִיד, וּמְשַׁעֵר אוֹתָם, וּמְכַוִּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ.
כֵּיצַד?
לֹא יְהֵא בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס,
וְלֹא (אדיש) כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ,
אֶלָּא בֵּינוֹנִי.
(דהיינו) לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו - כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת.
וְכֵן, לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּזוּלָתָן (בלעדיהם),
כָּעִנְיָן (כמו) שֶׁנֶּאֱמַר "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ".
וְכֵן, לֹא יִהְיֶה עָמֵל בְּעִסְקוֹ (יותר מידי), אֶלָּא (כדי) לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה (פרנסה),
כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק".
וְלֹא יִקְפֹּץ יָדוֹ בְּיוֹתֵר (יקמץ בצדקה),
וְלֹא יְפַזֵּר (כל) מָמוֹנוֹ (לעניים),
אֶלָּא נוֹתֵן צְדָקָה כְּפִי מִסַּת (הישג) יָדוֹ, וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ.
וְלֹא יְהֵא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק,
וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן (אבל),
אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת - בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו.
וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים.
כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת מְמֻצָּעוֹת - נִקְרָא חָכָם
(משנה תורה לרמב"ם)