תולדות: סוד החיים המאוזנים

האיזון שבין קצה לקצה – כך מגדיר הרמב"ם את הדרך הישרה

הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון הרמב"ם

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה מִכָּל הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם. וְהִיא הַדֵּעָה, שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה, וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ. לְפִיכָךְ, צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם דֵּעוֹתָיו תָּמִיד, וּמְשַׁעֵר אוֹתָם, וּמְכַוִּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ. 

כֵּיצַד?

לֹא יְהֵא בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס, וְלֹא (אדיש) כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, אֶלָּא בֵּינוֹנִי. לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו - כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת.
וְכֵן, לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּזוּלָתָן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ".
וְכֵן, לֹא יִהְיֶה עָמֵל בְּעִסְקוֹ, אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק".
וְלֹא יִקְפֹּץ יָדוֹ בְּיוֹתֵר, וְלֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן צְדָקָה כְּפִי מִסַּת יָדוֹ, וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ.
וְלֹא יְהֵא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת - בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו.

וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים.
כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת מְמֻצָּעוֹת - נִקְרָא חָכָם

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

הדרך הישרה היא דרך האמצע – מידה מאוזנת בין שני קצוות קיצוניים בכל תכונה ותכונה שיש באדם.

היא הדרך ששווה־רחוקה משני הקצוות – לא קרובה מדי לאחד, ולא נוטה לשני, אלא נמצאת בדיוק באמצע.

לכן הורו לנו חכמים הראשונים, שאדם צריך לבדוק את מידותיו תמיד, לשקול אותן ולכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהיה שלם בגופו ובנפשו.

דוגמאות:

• אל יהיה אדם רגזן וכעסן, אבל גם לא אדיש כמת שאינו מרגיש.
  עליו להיות מאוזן – לכעוס רק כשיש באמת סיבה רצינית לכך, כדי שלא יחזור הדבר וייעשה שוב.

• אל ירדוף אדם אחר תאוות, אלא ישתוקק רק למה שגופו באמת צריך כדי לחיות, כמו שנאמר: "צדיק אוכל לשׂבע נפשו".

• אל יעמול יתר על המידה כדי לצבור ממון, אלא יעבוד כדי להשיג את צורכי חייו, כפי שנאמר: "טוב מעט לצדיק".

• אל יהיה קמצן שאינו נותן צדקה, אבל גם לא יפזר את כל כספו.
  עליו לתת צדקה לפי יכולתו, ולהלוות כראוי למי שזקוק לכך באמת.

• אל יהיה מהולל וצחקן, ואל יהיה עצוב ומתאבל, אלא ישמח תמיד במידה – בשלווה ובפנים מאירות.

וכך בכל תכונות האדם כולן.
הנוהג בדרך זו – דרך האמצע – הוא דרכם של החכמים, וכל מי שמידותיו מאוזנות ונמצאות באמצע – נקרא חכם.