תרומה: ראיון עם משמר חומרים עתיקים

בד עתיק מואר באור UV במעבדת שימור, לצורך זיהוי פיגמנטים טבעיים

ראיון עם משמר חומרים עתיקים על זמן, חומרים והגבול שבין נצח לשבריריות

וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד

נעים להכיר

שמי יואב כהן, בן 44, ואני משמר חומרים עתיקים במוזיאון לאומי.
יש מי שחושב שעבודה עם עתיקות היא “לבהות בחפצים מאחורי זכוכית”, אבל האמת רחוקה מכך:
אני עובד עם חומרים שהם כמעט חיים — עץ שנושם, זהב שמתעייף, עור שמבקש לחות מדויקת, ובד שעלול להתפורר מנשימה אחת לא־זהירה.
התפקיד שלי אינו “לתקן” — אלא להגן על מה שהזמן כמעט לקח.

מאחורי כל פריט יש סיפור — ואני מנסה לגרום לסיפור הזה להמשיך.

איך הגעת למקצוע הזה?

כמו רבים, הגעתי במקרה.
למדתי אמנות ושימור, ובסטאז' הראשון נתנו לי לתקן רגל של שולחן עות'מאני.
ברגע שנגעתי בחומר ישן — נדבקתי.
הבנתי שאני לא רק “משמר חפצים” — אני משמר סיפור, זמן, ידיים של אנשים שכבר אינם.

מה בעצם עושה משמר חומרים?

אנחנו שואלים שאלה אחת: מה החומר צריך כדי להמשיך לחיות?
כל חומר מגיב אחרת:

  • עץ צריך לחות יציבה

  • זהב צריך הרחקה ממגע

  • בד צריך אור חלש

  • עור צריך לעיתים קירור — ממש מקררים ייעודיים שמונעים ממנו להתייבש או להירקב

אנחנו משתמשים בחיישני לחות, מצלמות תרמיות, ומיקרוסקופים מיוחדים המסוגלים לחשוף פטריות זעירות — עוד לפני שהן נראות.
זה עולם שקט, אבל מלא דיבור של חומרים.

אילו חומרים הכי מאתגרים לשימור?

העדינים ביותר הם בדים, עורות וצבעים טבעיים — כמו תכלת וארגמן מן הפרשה.

✔ על תכלת–ארגמן ומדידות UV

“מדידת UV” היא הארה באור אולטרה־סגול.
הצבע מגיב בצורה מסוימת: אם הוא טבעי — הוא פולט גוון אופייני; אם הוא סינתטי — תגובתו שונה לחלוטין.
זו ממש “חתימת לידה” של הצבע.

✔ מה קורה לזהב אחרי 300 שנה?

זהב לא מחליד, אבל הוא מתעייף:

  • נשרט

  • מתעוות בקצוות

  • מקבל שכבה דקה של חמצון שמעמעמת את הברק
    בחיבורים דקים הוא עלול “לזחול” — להתעגל ולהשתטח.
    הוא עדיין זהב — אבל הוא כבר לא צעיר.

✔ איך מחקים תנאי מדבר לשימור בד או עור?

במדבר יש יובש קבוע ואור חלש.
כדי לשמר כך:

  • מורידים לחות ל־35–40%

  • מפחיתים תאורה למינימום

  • מאזנים זרימת אוויר
    כשעור רגיש במיוחד — מאחסנים אותו במקררים מיוחדים שמדמים את תהליך הייבוש הטבעי בלי לפרק את הסיבים.

יש הבדל בין שימור לבין “תיקון”?

תיקון מחזיר משהו למה שהיה.
שימור משאיר אותו כפי שהוא, אך מייצב אותו.
אנחנו לא מעלימים סדקים — אלא מונעים מהם לגדול.
המטרה היא שהחפץ ימשיך לספר אמת, לא סיפור משוחזר.

למה יש חפצים שחייבים להיות בחדרי לחות?

כי החומר “זז”:
עץ מתנפח ומתכווץ, עור נרקב, בד מתייבש ומתפורר.
בחדרי הלחות אנחנו משיגים קיום יציב — כמו “בית” לחומר.
עורות מסוימים נשמרים אפילו בחדרי קירור.

ספר על אירוע מרגש במיוחד

הייתה קופסת עץ עתיקה, בת יותר מאלף שנה.
היא נראתה גמורה.
בזמן ניקוי מיקרוסקופי התגלה חוט תפירה דקיק — המקורי — שעדיין החזיק את הדפנות.
רגע שבו הזמן נעמד:
אותו חוט, אותה יד שבנתה — והכול נשאר.
זה זיכרון של אדם שנשמר בחומר.

מה למדת על זמן?

שהוא לא אויב — הוא חלק מהיצירה.
יש חפצים שנשברים, יש שמחזיקים, ויש שמתייפים.
חומרים טבעיים אינם נצחיים, אבל אם מתייחסים אליהם בכבוד ובעדינות — הם הופכים לשלם.

איך נראה יום טיפוסי שלך?

היום מתחיל בבדיקות לחות.
בדים ועורות נבדקים תחת מיקרוסקופ לאיתור פטריות.
צבעים נבדקים ב־UV.
לעיתים ייצוב זעיר של סיב, לעיתים תיקון מיקרוני של עץ.
שקט, מדויק — ורווי חיים.

אפשרויות קידום ושכר – איך נראה המסלול?

שימור הוא מקצוע של התמחות עמוקה.
עם השנים ניתן להתקדם ל־

  • ניהול מעבדות שימור

  • התמחות בחומרים ספציפיים (טקסטיל, מתכות, עץ, צבעים)

  • תפקידים בינלאומיים במוזיאונים גדולים

  • ייעוץ לפרויקטים ארכאולוגיים וארכיוניים

השכר עולה משמעותית לפי מקצוענות ונדירות המומחיות.
משמר בכיר, במיוחד בתחום הטקסטיל והמתכות, מגיע לרמות שכר מכובדות ביותר.

מילים וביטויים מהתחום

🧪 קונסולידציה – ייצוב חומר מתפורר בחומר מחזק.
💨 חדר לחות – חלל עם טווח לחות קבוע למניעת עיוותים.
❄️ מקרר חומרים – קירור מבוקר לשימור עורות ובדים רגישים.
🔍 אנליזת צבע – זיהוי פיגמנטים.
🧫 מיקרוסקופ פטריות – כלי לזיהוי עובש בלתי־נראה.

שאלות מקוראים 📬

🟢 יובל מירושלים שואל:
למה אסור לגעת במוצגים?
תשובה: העור שלנו משאיר שומן וחומצות הפוגעות במתכות ובבדים לאורך זמן.

🟢 שירה מרחובות מתעניינת:
אפשר “להצעיר” חפץ?
תשובה: לא. רק מייצבים. לא מחזירים למראה חדש — זה פוגע באמת ההיסטורית.

🟢 נועם מצפת שואל:
איך יודעים אם תכלת היא אמיתית?
תשובה: תכלת טבעית מגיבה בצורה מסוימת ל־UV, ובמיקרוסקופ רואים את מבנה הפיגמנט. זו חתימה שאי־אפשר לזייף.

לסיום, מה למדת מהעבודה הזו על החיים?

יואב מחייך:
“שכל חומר זקוק למה שמתאים לו — לא לנו.
כשאתה לומד לכבד את העדינות של כל דבר —
אתה מגלה שגם אנשים מתנהגים כך.
כמו במשכן: כל אחד נתן את שלו — ומתוך השוני נבנה אחד.”

📅 בשבוע הבא במדור

“לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד” — אבל מי מדליק את האור של עיר שלמה?

ראיון יוצא דופן עם מפעיל חדר הבקרה של התאורה העירונית, האיש שאחראי שהעיר לא תיכנס לחושך.
איך מזהים תקלה עוד לפני שהיא קרתה?
מה קורה כשעמוד תאורה “נופל” באמצע הלילה — ומי מקבל את ההחלטה בזמן אמת?
למה יש מפות סודיות של “אזורים חשוכים”, ואיך מווסתים אור כדי למנוע תאונות, פריצות וחרדה?

הוא מספר על לילות בלי שינה, על סופות ברקים שמאיימות לכבות רבע עיר,

ועל הרגע שבו נורה אחת קטנה — באמת משנה הכול.

רוצים לשאול אותו משהו? שלחו ל־ parasha.week@gmail.com

🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר