משפטים: סיפור הזימון במפגש הסולם

על הקשר הסמוי והאפל בין שני אורחי הפונדק

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת; וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה

כתב רש"י:

"אִנָּה" - פירושו: ה' זימן זאת לידו.
ולמה תצא זאת מלפניו? (למה ירקום ה' כזאת סיטואציה?)
זהו שאמר דוד: "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע".

הפסוק מדבר על שני אנשים:
אחד הרג כבר בעברו אדם בשוגג, והשני הרג בעברו בזדון - ובשני המקרים לא היו עדים.
לכן ההורג במזיד לא נענש במיתה, וההורג בשוגג לא יָצָא לגלות.

לפיכך, הקב"ה מְזַמֵּן - מפגיש אותם לפונדק אחד:
זה שרצח במזיד - שוכב עתה למרגלות סולם,
וזה שרצח בשוגג - עולה בסולם, נופל עליו והורג אותו.
מאחר וכעת יש עדים למעשה - הם מחייבים את ההורג בשוגג לצאת לגלות.

נמצא שההורג בשוגג (המקורי) - גולה, וההורג במזיד (המקורי) - נהרג.

◼️

אבל, מה כוונת רש"י בשאלתו "וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו"?

• אפשרות ראשונה:
  למה זימן ה' עתה מוות למֻכֶּה? במה חטא?
  ועל כך מספר לנו רש"י, כי מֻכֶּה זה - רָצַח בעבר ללא עדים, ולכן זֻמַּן עתה למרגלות הסולם.
  אלא,
  שאם זו הכוונה, נשוב ונשאל - למה זימן ה' את המוות של הנרצח הראשון?

• אפשרות שניה:
  למה זימן ה' עתה תקלה למַכֶּה - הריגה בשוגג?
  ועל כך מספר לנו רש"י, כי מַכֶּה זה - כבר רצח בעבר בשגגה ולא גלה לעיר מקלט, ולכן זֻמַּן עתה לטפס בסולם, ליפול ממנו ולהרוג את השוכב למרגלותיו.
  אלא,
  שגם כאן שבה השאלה - למה מלכתחילה זימן ה' למטפס זה את ההריגה הראשונה בשוגג?

• אלא, כוונת רש"י לשאול:
  למה התורה מתבטאת בלשון "זימון" - שמשמעו מפגש מתוכנן בין צמד אנשים ספציפי?
  מהו החוט הסמוי המחבר ביניהם ביחס לסולם?
  ועל כך עונה רש"י באמצעות חשיפת עברם הקטלני המוסתר.

במילים אחרות

רש"י אינו עוסק בסיבת ההריגות הראשונות - זה “חשבון שמים” שאינו מפורש.
עיקר שאלתו: מדוע התורה משתמשת בלשון זימון, המצביעה על מפגש יזום בין שני אנשים מסוימים.

זהו גם עומק לשון הכתוב: "מֵרְשָׁעִים" (לשון רבים) - "יֵצֵא רֶשַׁע" (לשון יחיד).
מתוך שני הרשעים יוצא “הרשע” - אותו מפגש יחיד שמוציא את הדין לפועל.