ויגש: האפיפיור היהודי

הסיפור על בנו האבוד של הרשב"א

עוֹד יוֹסֵף חַי

לרבי שלמה בן אברהם אדרת – הרשב"א, מגדולי חכמי ספרד, היה בן קטן.

הילד נהג ללכת מדי יום לבדו אל בית המדרש, ובדרכו עבר סמוך לכנסייה בעיר ברצלונה.
הכומר המקומי שם לב לילד החינני, ולבו נמשך אחריו.

ויהי היום – חטף הכומר את הילד, הוציאו מן העיר והעבירו אותו למקום רחוק.
שם גידלו וחינכו לנצרות ולמדעים, עד שגדל להיות אדם משכיל ובעל השפעה – ולבסוף מונה לכהן כאפיפיור.

כל השנים הסתיר ממנו הכומר את סוד מוצאו, ורק אמר לו במעורפל שהוא היחיד שנותר ממשפחה שנהרגה ב"מריבה עקובה מדם".
כך גדל הילד כשהוא סבור שאין לו קרובים.

שנים רבות אחר כך נזקקו יהודי ברצלונה למשלחת שתעתור לאפיפיור, ובראשה עמד הרשב"א.
כאשר עמד לפני האפיפיור, הבחין בשומה קטנה שעל פניו – אותה שומה שהייתה לבנו שנחטף בילדותו – ולבו נקרע.
לא מפני שהכיר בו מיד, אלא משום שעלה בזיכרונו בנו האבוד, ופרץ בבכי מר.

בתום הפגישה שאל האפיפיור לסיבת בכיו, והרשב"א סיפר שנזכר בבנו שנעלם לפני שנים רבות.
האפיפיור הזמין אותו לשוב למחרת. בלילה קרא הכומר הזקן אל לשכתו, איים עליו ודרש לדעת את האמת –
עד שזה הודה כי הילד שנחטף מביתו בברצלונה הוא-הוא האפיפיור עצמו.

למחרת הופיע הרשב"א שוב. האפיפיור שאל לשמו ולמקום מגוריו, והבין את האמת הנוראה:
האיש הזקן שמולו – הוא אביו.

נפל האפיפיור לרגליו, בכה ואמר:
"אני בנך – ואתה אבי!"
שניהם התחבקו ובכו ארוכות.

אז ביקש הבן לדעת את עיקרי האמונה היהודית, והאב הסביר לו.
מתוך הבנה ושכל ישר הכיר האפיפיור כי היהדות היא האמת, והנצרות – הבל.
שאל את אביו כיצד יוכל לכפר על חייו עד כה.
ענה לו הרשב"א:
"בני, כל ימיך חיזקת את דתם; עתה, אם רצונך לתקן – פעל לחזק את האמת ולרומם את שם ה'."

האפיפיור ביקש להגן על אביו ועל היהודים, ולכן השהה את מעשהו חצי שנה, עד שישכח דבר הפגישה.
לאחר מכן כינס את כל אנשי עירו, הדליק כבשן אש גדול, ונשא נאום נוקב נגד אמונתם.
בסיום דבריו הכריז:
"ובגלל שחיזקתי את דתכם בעבר – אני גוזר על עצמי עונש שרֵפה."

ואז קפץ האפיפיור אל תוך האש, ונשרף – על קידוש השם.