היפוך הלשון בלידת זכר ונקבה: הבחנה לשונית ורמז דרשני
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר ... וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד ...
התורה שינתה את לשונה ביחס להולדת הזכר והנקבה:
בזכר: "ילדה זכר" - הפעולה (לידה) - לפני התוצאה (זכר).
בנקבה: "נקבה תלד" - הפעולה (לידה) - אחרי התוצאה (נקבה).
מדוע?
אפשר להציע בדרך רמז, ששינוי הלשון משתלב עם דברי חז״ל במסכת בבא בתרא:
"בת תחילה סימן יפה לבנים".
התורה אינה מתארת את לידת הנקבה כאירוע סוגר, אלא כפתיחה - "נקבה תֵּלֵד", לשון עתיד, המרמז על ההמשכיות.