מצורע: למה טיח מטיחים ולא שופכים?

איך טיח נאחז בקיר אנכי

וְטָח אֶת הַבַּיִת

כַּף טִיחַ (המכונה כיום גם מאלג׳) היא כלי עבודה פשוט למראה, אך מדויק להפליא.

זהו כלי שטוח, עשוי מתכת, בעל ידית אחיזה, המשמש לאיסוף, נשיאה והטחה של טיח אל הקיר.

כף הטיח משמשת עד היום, בעבודות בנייה וגימור:
הטייח אוסף בעזרתה את חומר הטיח, מטיח אותו אל הקיר בתנופה מדויקת, ורק לאחר מכן מחליק ומהדק את השכבה.

זו אינה מריחה, ואינה שפיכה, מפני שטיח אינו נוזל חופשי. זו תערובת סמיכה של אבקה (סיד או חול) ומים.
אם מנסים “לשפוך” טיח על קיר אנכי: הוא נופל מטה בכוח הכבידה, מצטבר בגוש ואינו נאחז בקיר.
רק הטחה יוצרת אחיזה ראשונית: הטיח פוגע בקיר, נכנס לסדקים ולנקבוביות, ונתפס.

עובדות מעניינות על טיח

• טיח סיד מתקשה לאט, במשך ימים ואף שבועות, בתגובה עם האוויר.
  זו אחת הסיבות שטיחים עתיקים מחזיקים מאות שנים.

• לטיח סיד יש תכונות חיטוי טבעיות (pH גבוה), ולכן שימש בעבר גם כאמצעי היגייני.

• טיח טוב הוא טיח “נושם” – מאפשר מעבר אדי מים ומונע כליאת רטיבות ועובש.

• עובי הטיח קריטי:
  עבה מדי – נסדק.
  דק מדי – נושר.
  האיזון הוא ידע מקצועי, לא אינטואיציה.

• גם היום, בעידן של אבני חיפוי, קרמיקה ושיש – כמעט תמיד יש טיח מתחת לחיפוי. הוא משמש: ליישור הקיר, לאיטום ולהכנת תשתית חזקה להדבקה. בלי טיח איכותי – גם חיפוי יקר ייסדק או יתנתק.
  עם זאת, המקצוע השתכלל: טיח צמנטי, טיח גבס וטיח תרמי - ניתנים להתזה במכונה - אבל העיקרון נותר זהה: קיר אנכי דורש הטחה, לא שפיכה.