יתרו: למה סירב הרב לבעלי האכסניות?

חכמים לאחר מעשה

וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים

משל - סיפר המגיד מדובנא

רב גדול בתורה כתב ספר חדש, ונסע לעיר הגדולה כדי להדפיסו. תהליך ההדפסה היה עתיד להימשך חודשיים-שלושה, ולכן היה חייב למצוא לעצמו מקום לינה לכל התקופה.

הוא הגיע לאכסניה אחת ופנה לבעל הבית בתחנונים:
“ראה, אני פלוני הרב, זה עתה חיברתי ספר, ואני צריך מקום לשהות בו עד שהספר ייצא מבית הדפוס”.

בעל האכסניה שמע את הטון המתנצל והבין שהרב בעצם מבקש להתארח בחינם – שאם לא כן, למה הוא מציג את עצמו כך ומבקש דרך תחנונים? הוא אמר לעצמו: “למה לי להסתבך עם זה?”, ושלח את הרב לדרכו בתירוץ שאין לו מקום.

הרב הלך לאכסניה נוספת, ואז לשלישית ולרביעית, ובכולן דחהו בעל הבית באותה תשובה.

כעבור זמן קצר שמע נדיב עשיר על הרב, רץ אליו בשמחה, חיבק אותו ואמר:
“רבי, אם מצאת חן בעיניי – ביתי פתוח לפניך! אנא התארח אצלי, וכל מחסורך עליי”.

הרב נשאר בביתו של הנדיב עד שסיים להדפיס את ספרו. הספר נמכר בהצלחה, והרב התעשר מאוד.

שנים אחר כך חזר הרב לאותה עיר – הפעם במרכבה מפוארת, ושני נעריו משרתים אותו. כשהגיע לרחוב האכסניות, יצאו כל בעלי האכסניות שקודם דחו אותו, ורצו להזמינו להתארח אצלם בכבוד גדול.

הרב סירב להצעותיהם ונכנס להתארח רק אצל אותו נדיב שאירח אותו בעבר.
בעלי האכסניות נפלו לפניו ואמרו:
“מדוע אינך בא אלינו? וכי איננו יכולים לכבד אותך כראוי?”

אמר להם הרב:
“אם באמת הייתם נדיבים – הייתם מכניסים אותי אז, כשהייתי עני וחסר כל. עכשיו, כשאתם רואים שיש לי ממון – רק לשם הרווחתם אתם מזמינים אותי”.

והנמשל

כך גם עם הקב"ה.

כשהקב"ה ביקש לתת את תורתו לעמים ולהשרות את שכינתו בתוכם – הוא פנה תחילה לישמעאל, לעמון ולמואב. הוא בא אליהם עם “חיבורו החדש” – התורה – וביקש מהם לקבל אותה מרצון, שלא על מנת לקבל שכר. אך העמים הללו התחמקו ונתנו תירוצים שונים.

כשהקב"ה פנה אל ישראל – הם קיבלו מיד את התורה באהבה.

ואילו לעתיד לבוא, כשיגאל ה' את עמו וירבה טוב על ישראל, יעמדו העמים ההם ויבקשו להצטרף וליהנות מכבודם של ישראל. אבל אז ידחה אותם הקב"ה ויאמר:
“מדוע לא באתם אליי אז? כאשר הצעתי לכם את תורתי? עכשיו אתם באים – רק מפני שאתם רואים את הטובה והכבוד!”