ויקהל: הַמַּעֲנֶה לטענת הַקָּרָאִים

ברכת השבת היא האור

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜 לשון ספר חסידים

זֹאת הַתְּשׁוּבָה, הֵשִׁיב רַבֵּנוּ מְשֻׁלָּם נ"ע, לַמִּנִּין, שֶׁאֵינָן מַדְלִיקִין נֵרוֹת בְּבָתֵּיהֶם בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".

וְהֵשִׁיב לָהֶם: כָּךְ כְּתִיב "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי".
אֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּמָה בֵּרְכוֹ?
אֶלָּא, מִמָּה שֶׁאָנוּ רוֹאִים בַּקְּלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל אִיּוֹב אֶת יוֹמוֹ - שֶׁקִּלְּלוּ בַּחֲשֵׁכָה - שֶׁנֶּאֱמַר "הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל" וְגוֹמֵר "יְקַו לְאוֹר, וְאֵין" מִכְלָל, שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ הקב"ה הַשַּׁבָּת הִיא אוֹרָה שֶׁהִיא שְׁלוֹם הַבַּיִת.
וְכָל מָה שֶׁאָמַר אִיּוֹב בִּקְלָלָה יֵשׁ לוֹמַר לְהֶפֶךְ גַּבִּי שַׁבָּת לִבְרָכָה.
בְּאִיּוֹב כְּתִיב "אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ" - מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לְרַנֵּן בְּשַׁבָּת בְּשִׁירוֹת וּבְתִשְׁבָּחוֹת.

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

על הפסוק "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" השיב רבנו משולם ז"ל לקראים, שאינם מדליקים נרות שבת בבתיהם. הם טוענים כך: התורה אוסרת להבעיר אש בשבת, ולכן לדעתם אסור אפילו להשאיר אש דולקת מיום שישי.

רבי משולם השיב להם כך:

הרי כתוב: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי". אך במה נתברך יום השבת?
איננו יודעים - עד שאנו לומדים מן הקללות שקלל איוב את יומו. איוב קילל את יומו בחושך, כמו שנאמר: "הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל" ובהמשך: "יְקַו לְאוֹר וְאֵין".

אם חושך הוא קללה - הרי שהפכוּ: אור הוא ברכה.
ומכאן, שהברכה שבירך הקב"ה את השבת היא האור, שהוא יסוד שלום הבית.

וכל דבר שאמר איוב בדרך קללה - ניתן להבין שבשבת הוא מתהפך לברכה.
שם כתוב: "אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ" - ומכאן, שלשבת דווקא ראוי שייכנס האדם בשירה, בזמרה ובתשבחות.