-ללא מסורת חז"ל - לא נמצא ידיים ורגליים-
"וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ"
האם הזב צריך ממש 'לספור' את הימים, כמו שסופרים את ספירת העומר? ואם לא, אז למה לא?
על כך משיב "החינוך":
כל עניני התורה, תלויים בפירוש המקובל מפי חכמי ישראל.
פירוש שהועבר במסורת מרב לתלמיד, ומקורו במשה רבנו עצמו, שֶׁקִּבְּלוֹ כתורה שבעל פה בהר סיני.
ולכן, הגם שפסוקים מסוימים נראים כסותרים זה את זה, אין הדבר כן עפ"י המסורת המקובלת. הסתירה הזאת נראית תמוהה רק למי שאינו מקבל את מסורות חז"ל.
והם - חז"ל - קיבלו במסורת,
שספירת העומר - עניינה הוצאת המספר והמניין בְּפֶה.
כך גם ספירת שנות היובל ע"י בית הדין הגדול.
ברם, ספירת ימי הזיבה - אין עניינה לנקוב במספרים, אלא לתת לב ולהשגיח על סך הימים.
דוגמא נוספת:
התורה ציוותה עלינו 'לזכור' את 'יציאת מצרים' ואת 'צרעת מרים'.
והנה, בעוד שאת הזיכרון הראשון, מממשים אנו ע"י אמירה בפה מלא (כשאנו מברכים ברכת "אמת ויציב" מידי בוקר), הרי שאת זיכרון מרים, מקיימים אנו רק בידיעה שבלב.
הכיצד?
מאותה סיבה - שכך קיבלו חז"ל במסורת מפי משה רבנו.
והוא מוסיף,
"מנהגם של ישראל - תורה".
דהיינו, אם כך נהגו העם, דע שכהוגן נהגו, מפני שישראל - גם אם אינם נביאים - הרי הם בני נביאים.
(מעובד עפ"י ספר החינוך)