משל המגיד מדובנא (קדושים) - האם עם ישראל יכול להיות קדוש "באופן יחסי"?

-אין מקום להשוואה עִם עַמֵּי הסביבה-

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

על משמעות הסמיכות בין נושא העריות (המפורט בסוף הפרשה הקודמת - אחרי מות), לנושא הקדושה (בו פותחת פרשתנו), נאמר במדרש: אמר ר' יהודה בן פזי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערווה אתה מוצא קדושה.

כלומר, קדושה מושגת באמצעות התרחקות מִפְּרִיצוּת.

ועוד אמרו חז"ל, כי בדבריו "כי קדוש אני ה' אלהיכם", אמר ה' לבני ישראל, כי הואיל והקדשתי אתכם לשמי עוד לפני שבראתי את העולם - לפיכך עליכם להיות קדושים כמוני.

שואל המגיד מדובנא

מה זה משנה אימתי התקדשו ישראל - לפני או אחרי הבריאה?

ועונה במשל

עשיר אחד גר בעיר קטנה, ולו בת יחידה.

כשהגיע העת להשיאה, החליט לחפש עבורה חתן ראוי במיוחד – לא מישהו מהעיר שלו, אלא תלמיד חכם אמיתי.
נסע העשיר למרחקים - אל הישיבה הגדולה, וביקש מראש הישיבה, שיבחר לו את התלמיד המצטיין ביותר – החכם, החרוץ, והמתמיד ביותר.
ראש הישיבה מצביע על תלמיד כזה – שיושב ולומד בהתמדה נפלאה, לא עוזב את הספר יום ולילה.
שמח העשיר, לקחו לחתן והביאו לעירו.

אך כעבור זמן, התחיל החתן להתרשל. הוא חדל ללמוד בלילות, והפחית את שעות הלימוד בימים.
כעס העשיר, והוכיח את חתנו על כך.

ענה החתן:
"אבל תראה – ביחס לכל הבחורים שבעיר הזאת, אני עדיין היחיד שפותח ספר! אפילו אם אלמד מעט, זה יהיה עדיין הרבה יותר מהם!"

השיב חמיו:
"לא לשם כך בחרתי בך. לא בחרתי בך כי אתה יותר טוב מתושבי העיר.
בחרתי בך כי היית מצטיין – בין טובי הטובים של הישיבה!
שם ראיתי אותך, שם התרשמתי ממך – ולכן הציפייה ממך היא להמשיך להיות באותה מדרגה, של אנשי קודש ולא של פשוטי העם."

והנמשל

אומר הקב"ה לישראל:
אל תתגאו בכך שאתם טובים מהכופרים, מהשיכורים או מהחוטאים שסביבכם.
לא זהו הָרַף הנכון למדידה.
אני בחרתי בכם - עוד לפני שהם בכלל היו קיימים.
הקדושה שלכם לא נמדדת ביחס למה שמסביב – אלא לפי המקום שממנו נלקחתם – ממדרגת "קדוש אני".