פַּעַם אַחַת (אמור) - כשחוצים את הגבול...

-התערבות שמימית-

"וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ"

בקרקוב של לפני כ-650 שנה, עיר של תורה ויראת שמים, עורר שלמה זיגמונד סערה גדולה. צעיר יהודי זה, יליד גרמניה, נטש את דרך התורה, אימץ אורח חיים חילוני, חָבַר לגויים, ואף שינה את שמו לזיגמונד. הוא מונה למנהל אחוזותיו של הנסיך המקומי, ורכש מעמד והשפעה.

בשיא חוצפתו פנה לרב העיר, הגאון רבי יצחק – מגדולי אשכנז – בבקשה לערוך לו חופה עם גרושה ממשפחה מכובדת אך חסרת יראת שמים. הרב סירב בתוקף: זיגמונד כהן, ואסור לו לשאת גרושה. זיגמונד סירב לקבל את הסירוב, ויחד עם משפחת הכלה – שביקשה לרצותו מטעמי מסחר – איים לקיים את החתונה בכל מקרה.

הרב התריע כי יטיל חרם, ואף פרסם את האיסור בבתי הכנסת. המתח בעיר גבר, והנסיך התערב: הוא זימן את הרב, יחד עם ההגמון הנוצרי, לדיון. הרב הסביר שמדובר בציווי תורני שאינו נתון לפרשנות אישית. ההגמון טען אחרת, אך הרב עמד בעוז ובתבונה, ואף ציטט מקורות נוצריים שגרמו לנסיך להתרשם – אך לבסוף פקד עליו לערוך את החופה.

הרב עמד על סירובו: "איש לא יכפני לעבור על תורת משה". בתגובה, הורה הנסיך להביאו בכפייה לשוק המרכזי, שם עמדו בני הזוג לקראת חופה פומבית. הרב נעמד מולם בנחישות, קרא ללבם, ולא נענה. לבסוף הרים את קולו בתפילה נרגשת:
"ענני ה', ענני… קדש את שמך בעולם!"

ואז – לפתע – נפער בור תחת רגלי בני הזוג, והם נבלעו באדמה. כל ניסיון לחלצם נכשל. ההגמון, שזומן לייעוץ, נמצא ממלמל מילים חסרות פשר. הנסיך, אחוז פחד, בא לבקש את סליחת הרב. הרב מחל לו, אך דרש לגדר את המקום באבנים – פן ייכשלו כוהנים לעתיד לבוא.

למעלה מ-160 שנה אחר כך, עוד בימי הרמ"א, עמדה חומת האבנים ההיא בלב שוק קרקוב – עדות אילמת לסיפור שעבר ביראה מדור לדור.