פרשת מסעי - דיני נפשות: ההבדל בין מכת ברזל למכת אבן (כאן מעיינים)

במדבר פרק לה פסוק טז:

מקרא:

וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת

רֹצֵחַ הוּא

מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ

ופירושו:

ואם אדם הכה את חברו באמצעות כלי ברזל - ואפילו קטן כמו מחט, והנפגע מת,

הפוגע הזה נחשב רוצח - ככל שעשה זאת במזיד,

ולכן יש להמיתו כדין רוצח, כי כל מכת ברזל עלולה להרוג.

במדבר פרק לה פסוק יז:

מקרא:

אִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת

רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ

ופירושו:

אם פגע בו באמצעות אבן שגודלה כאגרוף (או יותר), והנפגע מת,

נחשב המכה כרוצח, ודינו מיתה.

[ברם, אם בכעסו, זרק עליו אבן קטנטנה, ואירע אסון לא צפוי - אינו נחשב רוצח. וכמו שמומחי בית הדין מודדים את גודל החפץ, כך עליהם למדוד את עוצמת ההכאה, ואת כּוֹחַ הַמַּכֶּה וְהַמֻּכֶּה ומצבם הרפואי].