מטות: אל תזלזל בנדר

כיצד צדקיהו הפר שבועה וגרם אסון לסנהדרין

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜 לשון מדרש איכה רבה

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:
אַל תְּהִי פָּרָשַׁת נְדָרִים קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים, נֶהֶרְגוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל צִדְקִיָּהוּ.

לְפִי, כְּשֶׁגָּלוּ יְכָנְיָה, מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים... וַהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ.

יוֹמָא חַד עֲלֵיל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ דְּתָלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל כְּשֶׁהוּא חַי.
אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלֵית אַתְּ מְפַרְסֵם לִי, וְאִישְׁתַּבַּע לֵיהּ.

וַהֲווֹן חַמְשָׁה מַלְכִין יָתְבִין וּמְפָרְתִין לֵיהּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר קֳדָם צִדְקִיָּהוּ.
וְאָמְרֵי לֵיהּ: לָא יָאֲיָיא לֵיהּ מַלְכוּתָא לִנְבוּכַדְנֶצַּר, אֶלָּא לָךְ יָאֲיָיא מַלְכוּתָא דְאַתְּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד.

אַף הוּא מְפָרְתֵיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וַאֲמַר אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל.

שָׁלְחוּן מִיָּד וַאֲמָרוּן לֵיהּ לְמַלְכָּא: הַהוּא יְהוּדָאָה דַּהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ קֳדָמָךְ, 
אֲמַר לָן, אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל...

מִיָּד בָּא ... וְיָצְאוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּנֵי אָדָם שֶׁל צוּרָה, גָּזַר וְהוֹצִיאוּ לָהֶם קַתֶּדְּרָאוֹת וְהוֹשִׁיבָן. אָמַר לָהֶם: דִּרְשׁוּ לִי אֶת הַתּוֹרָה. מִיָּד הָיוּ קוֹרִין פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה, וּמְתַרְגְּמִין אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת נְדָרִים "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר", אֲמַר לְהוֹן: אִי בָּעֵי לְמֶהֱדַר בֵּיהּ, יָכֵיל אוֹ לָאו? אָמְרוּ לוֹ: יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וּמַתִּיר לוֹ אֶת נִדְּרוֹ. אָמַר לָהֶם: דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאַתֶּם הִתַּרְתֶּם לְצִדְקִיָּה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִי, מִיָּד גָּזַר וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ...
מֶה עָשׂוּ לָהֶם?
קָשְׁרוּ שְׂעָרָן בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְרִיצִין אוֹתָם מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד.

🔍 ביאור בעברית מדוברת

צדקיהו היה מלך יהודה שמינה אותו נבוכדנצר מלך בבל. היה לו אישור להיכנס ולצאת אליו כרצונו.

פעם אחת צדקיהו נכנס וראה את נבוכדנצר תולש בשר מארנבת ואוכל אותו בעודה חיה – מעשה דוחה ומבייש.

נבוכדנצר, שנבהל מכך שראו אותו כך, הכריח את צדקיהו להישבע שלא יספר לאף אחד.

לאחר מכן, ישבו חמישה מלכים מארצות סמוכות עם צדקיהו ודיברו בגנות נבוכדנצר, ואמרו לצדקיהו שמגיע לו להיות המלך כי הוא מזרע דוד.

צדקיהו התלהב מהשיחה, ושבר את שבועתו – וסיפר להם על מה שראה את נבוכדנצר עושה.

המלכים הללו שלחו להלשין לנבוכדנצר על צדקיהו שסיפר את סודו.

נבוכדנצר כעס מאוד והגיע לירושלים, והסנהדרין המכובדת של צדקיהו יצאה לקראתו בכבוד כדי להרגיע אותו.

נבוכדנצר ישב איתם וביקש שילמדו אותו תורה. כשהגיעו לפרשת נדרים, שאל אותם: אם אדם נשבע ורוצה לחזור בו – האם אפשר?

ענו לו חכמי הסנהדרין: כן, אם הולך לחכם, החכם יכול להתיר לו את נדרו.

נבוכדנצר הבין מזה שהסנהדרין כנראה התירו לצדקיהו את שבועתו שלא לספר, וכעס מאוד.

הוא הורה להרוג את כל הסנהדרין בדרך אכזרית: קשרו את שערותיהם לזנבות הסוסים ורצו איתם מירושלים ועד לוד עד שמתו.