פרשת פנחס - פנחס הקנאי שקינא לאלוקיו (כאן מעיינים)

במדבר פרק כה פסוק יא:

מקרא:

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן

הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם

וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי

ופירושו:

[רקע: לאחר שפנחס העניש את החוטאים בניאוף ובעבודה זרה, לעגו לו האנשים, על כך שאמו - בת יתרו - עבדה בעצמה עבודה זרה, לפני שהתגיירה. לכן, התורה מציינת את מוצאו הנכבד מצד אביו, בהיותו מיוחס] פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן,

השקיט את הכעס שכעסתי על ישראל,

בכך שכעס - במקומי - על החוטאים שבעם,

ובכך הציל את ישראל מכיליון בעת שכעסתי

במדבר פרק כה פסוק יב:

מקרא:

לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם

ופירושו:

לפיכך תמסור לו, שאני שולח לו מַתָּנָה של "דרישת שלום" ומינוי לכהונה, כי אני "חייב לו טובה".

במדבר פרק כה פסוק יג:

מקרא:

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית

כְּהֻנַּת עוֹלָם

תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו

וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

ופירושו:

מתנה זו ניתנת בהבטחה לו ולצאצאיו,

שיהיו כהנים בכל הדורות,

בתמורה לכך שקינא לכבוד ה',

ובמעשה זה כיפר על בני ישראל.