פנחס: למה פנחס לא כיבה את הכעס?

מה באמת השיב פנחס? למה חמת ה' חזרה למקומה? 

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי

לכאורה, הביטוי "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" אינו מובן:

לשון "הֲשָׁבָה" משמעה להחזיר דבר אל מקומו הקודם, וכמו שנאמר:

• "יָשִׁיב לִבְעָלָיו" (שמות כ”א),

• "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה" (ויקרא ה’),

• "לֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה" (דברים י”ז).

אם כן, מה פירוש "השיב את חמתי"? האם חֲמָת ה’ שיצאה לכלות את בני ישראל - חזרה אליו? לשם מה?

יתר על כן, גם המילים "מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" נראות לכאורה מיותרות, והיה אפשר לכתוב בפשטות: "השיב את חמתי… ולא כליתי את בני ישראל."

✨ התשובה לשאלה הראשונה - טמונה בשניה:

פנחס, בקנאותו, לא סתם "כיבה" את חמת ה’.
הוא השיב את מידת הדין אל הקב”ה, והוא אשר נְטָלָהּ וֶהֱסִיטָהּ למקום הנכון - אל מדין, כפי שציווה מיד לאחר מכן: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם."

כלומר, פנחס לא ביטל את החֵמָה, אלא דאג שהחֵמָה תופנה אל מקורה הנכון - מעל בני ישראל אל מדין, שגרמו לחטאם.

✨ מעניין לציין:

אמנם גם בפסוק אחר נאמר: "מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה" (משלי ט”ו, א),

אך שם תרגום המילה "יָשִׁיב" בארמית הוא "מְהַפְּכָא" - הופך את החֵמָה לְרַכּוּת, משנה את מהותה.

ואילו בפרשתנו, תרגום המילה "הֵשִׁיב" הוא "אֲתֵב" - הֶחֱזִיר את החֵמָה למקורה.