כמה פחים צריך כדי להציל את העולם?
מיזם המחזור של מגדלי פסגאון התחיל משלושה פחים.
אחד לנייר.
אחד לאריזות.
ואחד לזכוכית.
הם הוצבו בחדר האשפה ביום ראשון בבוקר, לצד שלט ירוק:
מגדלי פסגאון שומרים על הסביבה
ביום ראשון בצהריים כבר היה ברור שאיש אינו יודע מה שייך לאן.
🔹
גדעון פרסם בקבוצה הרשמית:
דיירים יקרים,
במסגרת ההתגייסות של פסגאון למאבק הגלובלי על עתיד הסביבה הוצבו בחדר האשפה מתקני הפרדה לנייר, אריזות וזכוכית.
אבקש להקפיד על השלכה בהתאם לסימון שעל גבי המתקנים.
כעבור דקה פתחה שָׁלְוִי את ההודעה לדיון בקבוצת „מגדלי פסגאון — כל הדיירים”.
היא כתבה:
יוזמה מצוינת.
אולי כדאי להסביר מה נכנס לכל מתקן
שושנה:
כתוב על הפחים
שלוי:
כתוב „אריזות”. השאלה אילו אריזות
שושנה:
אריזות שרוצים למחזר
שלוי:
זה בדיוק מה שלא ברור
דיירת מקומה חמש שאלה:
בקבוק בושם זה זכוכית?
דייר מקומה אחת־עשרה:
רק אם הוא ריק
הדיירת:
הוא כמעט ריק
שושנה:
כמה זה כמעט?
הדיירת:
נשאר ריח
גדעון הצטרף לדיון.
ריח אינו תכולה.
שושנה:
תלוי איזה ריח
🔹
ביום שני ירד נועם עם בקבוק זכוכית ביד.
הוא נעצר מול פחי המחזור.
„סמיר, בקבוק עם פקק — לזכוכית או לאריזות?”
סמיר הביט בבקבוק.
„תפריד.”
„את הפקק?”
„מהבקבוק.”
נועם פתח את הפקק.
מאחוריו נשמע גדעון:
„ושטפת?”
„את הבקבוק?”
„גם את הפקק.”
נועם הביט בשניהם.
„חשבתי שבאתי לזרוק זבל.”
סמיר הנהן.
„בינתיים אתה ממיין.”
🔹
באותו ערב הציעה שלוי להקים צוות קיימוּת.
גדעון השיב שאין צורך בצוות נוסף משום שהנושא מטופל על ידי הנציגות.
שלוי כתבה:
מחזור אינו רק תחזוקה. זה שינוי התנהגותי
גדעון:
מדובר בשלושה פחים.
שלוי:
כרגע
שושנה:
מה עוד אפשר למחזר?
זו הייתה השאלה ששינתה את הבניין.
בתוך חצי שעה התקבלו הצעות להפרדת סוללות, מוצרי חשמל קטנים, בגדים, תרופות, שמן בישול, פסולת אורגנית, קפסולות קפה, פקקים, קרטוני חלב, שקיות ניילון ודיו למדפסות.
דייר מקומה ארבע הציע פח מיוחד לכבלים ישנים.
דיירת מקומה שלוש ביקשה מתקן לצעצועים שבורים.
דייר מקומה שתים־עשרה כתב:
לא כל צעצוע שבור הוא פסולת. לפעמים חסר רק חלק
שושנה:
אז צריך פח לצעצועים שחסר להם חלק
🔹
למחרת הופיעה בלובי קופסת קרטון ועליה נכתב בטוש:
סוללות בלבד
איש לא ידע מי הניח אותה.
כעבור שעה נוספה קופסה שנייה:
קפסולות קפה משומשות — שטופות ויבשות
אחריה הופיע דלי קטן:
פקקים למען הקהילה
שושנה שאלה בקבוצה:
איזו קהילה?
איש לא ענה.
בערב כבר עמד ליד המעליות ארגז בגדים, ועליו שלט:
בגדים במצב טוב בלבד
בתוך הארגז היו שלוש חולצות, נעל אחת וטוסטר.
🔹
ביום חמישי נערכה ישיבה בנושא.
גדעון הגיע עם טבלה.
שלוי הגיעה עם מצגת.
שושנה הגיעה עם שקית ובה מטענים לטלפונים שאיש מבני משפחתה לא זיהה.
נועם הגיע משום ששלוי אמרה שחשוב לשמוע גם קול של דייר חדש.
ציון תמ״א הגיע מפני ששמע שמתכוונים לקחת חלק מחדר האשפה.
„לפני שבניתם פה מגדל,” אמר, „היה לנו פח אחד.”
גדעון הנהן.
„היום יש שבעים ושש דירות.”
„גם אז היו אנשים.”
„כמה?”
ציון חשב.
„פחות. אבל כל אחד זרק יותר.”
שלוי הפעילה את המצגת.
על המסך הופיעה הכותרת:
פסגאון מעגלית — ממגדל צורך לקהילה מקיימת
שושנה התקרבה למסך.
„למה החץ בלוגו עולה למעלה?”
שלוי הסבירה:
„הוא מסמל צמיחה.”
„אבל במחזור החצים מסתובבים.”
„המעצבת חשבה שבמגדלים עדיף חץ אנכי.”
שלוי עברה לשקופית הבאה.
„בפסגאון הופכים למודל של כלכלה מעגלית.”
„מה מסתובב?” שאל ציון.
„המשאבים.”
„יפה,” אמר ציון. „רק שבסוף הכול יוצא מהבניין שלי ולא חוזר.”
שלוי הציגה את התוכנית.
לפי ההצעה, הלובי הצדדי יהפוך ל„מרכז משאבים קהילתי”. יוצבו בו מתקנים נפרדים לנייר לבן, נייר צבעוני, קרטון דק, קרטון גלי, פלסטיק קשיח, פלסטיק רך, מתכת, זכוכית שקופה, זכוכית צבעונית, טקסטיל, אלקטרוניקה קטנה, כבלים, סוללות וקפסולות קפה.
גדעון הסתכל ברשימה.
„למה צריך להפריד זכוכית שקופה מצבעונית?”
„כי יש גופי מחזור שמעדיפים הפרדה.”
„איזה גופים?”
„נבדוק.”
שושנה הוציאה מהשקית מטען ישן.
„זה כבל או אלקטרוניקה?”
שלוי בחנה אותו.
„כנראה אלקטרוניקה קטנה.”
„אבל יש לו כבל.”
„אפשר אולי להפריד.”
שושנה ניסתה למשוך את הכבל.
„לא יוצא.”
גדעון כתב בטבלה:
נדרש נוהל לפריטים משולבים.
🔹
הבעיה העיקרית הייתה כוח אדם.
שלוי אמרה שמערכת מוצלחת אינה יכולה להסתמך רק על משמעת עצמית.
גדעון הסכים.
נועם הופתע ששניהם מסכימים, עד שהתברר שכל אחד התכוון למשהו אחר.
גדעון רצה מצלמה בחדר האשפה.
שלוי רצתה הדרכה וליווי.
שושנה הציעה שסמיר יעבור על החומרים בסוף כל משמרת.
סמיר, שלא השתתף בישיבה אך ישב מאחורי דלפק הקבלה במרחק שמיעה, הרים את הראש.
„אני שומר.”
שושנה הסתובבה אליו.
„ברור. רק כשאתה פנוי.”
„כשאני פנוי אני עדיין שומר.”
שלוי אמרה:
„לא נכון להוסיף תפקיד בלי להגדיר אותו ובלי לתגמל.”
סמיר הנהן.
גדעון שאל:
„כמה זמן יידרש למיון?”
כולם הסתכלו על סמיר.
„אני לא ממיין.”
לבסוף הוחלט לבדוק העסקת עובד נוסף לשעתיים ביום.
למחרת הגיעה הצעת מחיר מחברת כוח אדם.
בתיאור התפקיד נכתב:
עובד מיון סביבתי, סיווג משאבים, בקרת איכות וטיפול בחריגים.
שושנה כתבה בקבוצה:
זה בן אדם שמחפש בפחים?
שלוי:
זה ניסוח לא מכבד
שושנה:
שאלתי מה הוא עושה
גדעון:
הוא לא יחפש בפחים. הוא יוודא שהפריטים הונחו במקום הנכון.
שושנה:
ואם לא?
גדעון:
יעביר אותם.
שושנה:
אז הוא כן מחפש בפחים
🔹
העובד החדש נקרא עידן.
ביום הראשון עמד ליד סמיר בלובי כשהוא לבוש באפוד ירוק שעליו הודפס:
פסגאון מעגלית
„אתה שומר?” שאל אותו דייר.
„לא,” אמר עידן.
„אז מה אתה?”
עידן הביט בסמיר.
סמיר אמר:
„הוא אחראי זבל מתקדם.”
בשעה הראשונה מיין עידן ארבע שקיות.
בשעה השנייה החזיר לדיירים שתי קופסאות שלא נשטפו, בקבוק עם פקק מסוג לא מתאים ושקית מלאה במסמכים רפואיים שלא היה בטוח אם מותר לו לראות.
בשעה השלישית הודיע שאינו יכול לעמוד ליד חדר האשפה מפני שהדיירים מגיעים בשעות שונות.
שלוי הציעה שעות קבלה קבועות.
גדעון פרסם:
מרכז המשאבים יפעל בימים א׳, ג׳ וה׳ בין השעות 18:00–20:00.
שושנה:
ואם יש לי בקבוק ביום שני?
גדעון:
שומרים בבית עד יום שלישי.
שושנה:
איפה?
גדעון:
במקום מתאים.
שושנה:
אם היה לי מקום מתאים לא הייתי זורקת
🔹
בתוך שבוע החל הלובי הצדדי להיראות כחנות שלא החליטה מה היא מוכרת.
מדפים הוצבו לאורך הקיר.
על כל מדף הודבק שלט.
כלי מטבח למסירה
ספרים להחלפה
חומרי יצירה לשימוש חוזר
מכשירים הדורשים תיקון קל
חפצים שאולי מישהו צריך
השלט האחרון היה של שושנה.
גדעון דרש להסיר אותו.
„זו קטגוריה לא מוגדרת.”
„אבל היא הכי שימושית,” אמרה.
על המדף היו קערת פלסטיק, שני שלטים לרכב, מסגרת בלי תמונה, תמונה בלי מסגרת, שבעה קולבים ומכשיר קטן שאיש לא ידע מה הוא עושה.
נועם הרים אותו.
„מה זה?”
שושנה אמרה:
„בדיוק. אולי מישהו יודע.”
שלוי הציעה להוסיף לכל חפץ מדבקה עם תאריך קליטה, מצב ותיאור.
גדעון הוסיף שפריטים שלא יימסרו בתוך ארבעה־עשר יום יועברו למחזור.
שושנה התנגדה.
„אי אפשר למחזר משהו לפני שיודעים מה הוא.”
גדעון אמר:
„אי אפשר גם לאחסן אותו לנצח.”
ציון הרים את המכשיר, הפך אותו והקיש עליו באצבע.
„זה היה פעם אצלנו בבית.”
כולם הסתובבו אליו.
„מה זה?” שאל נועם.
„לא יודע. אבל היה.”
🔹
המיזם קיבל תפנית כלכלית כאשר אלון קדם, האוליגרך מהפנטהאוז, עבר בלובי וראה ערמה של כבלי נחושת.
„למה זה פה?” שאל.
שלוי הסבירה שמדובר בחומר המיועד למחזור.
אלון הרים כבל.
„אתם מוסרים את זה בחינם?”
„כמובן,” אמרה.
„למה?”
„כי ממחזרים.”
„ומישהו מקבל כסף?”
„אולי מפעל המחזור.”
אלון הניח את הכבל בחזרה.
„אז אתם נותנים לו חומר גלם בחינם, משלמים לעובד שימיין אותו, ומשלמים לחברת ניהול שתתאם את הפינוי?”
גדעון אמר:
„זה מיזם סביבתי, לא עסקי.”
„זו הסיבה שהוא לא עסקי.”
למחרת שלח אלון מסמך קצר שכותרתו:
מודל הכנסות לחומרי גלם משניים במתחמי מגורים
הוא הציע למיין את החומרים בעלי הערך, לצבור כמות מסחרית ולמכור אותם לסוחרים.
שלוי אמרה שהכנסות המיזם יוכלו לממן פעילות קהילתית.
גדעון אמר שהכנסות מרכוש משותף מחייבות הסדרה חשבונאית.
שושנה שאלה מי מקבל את הכסף על הפקקים שהיא הביאה.
אלון הסביר שפקקי פלסטיק בכמות ביתית כמעט אינם שווים דבר.
שושנה לקחה בחזרה את השקית.
„אז למה אספתי?”
🔹
כעבור שבועיים נערך בלובי „שוק פסגאון המעגלית” הראשון.
על שולחן אחד הוצעו ספרים.
על שולחן אחר כלי בית.
בפינה הוצבו מכשירי חשמל עם פתקים:
עובד חלקית
דורש חיבור מתאים
כנראה תקין
עידן מכר כבלים לפי משקל.
סמיר ישב בדלפק וצפה באנשים קונים חפצים.
דייר מקומה שש הרים מנורת שולחן.
„כמה?”
עידן הסתכל ברשימה.
„עשרה שקלים.”
הדייר בחן את המנורה.
„בעצם, לא משנה.”
הוא הניח אותה בחזרה.
„נזכרתי שאני הורדתי אותה.”
בינתיים גילתה שושנה שהקערה שהניחה על מדף המסירה הועברה לשולחן כלי הבית ונמכרה בשלושה שקלים.
„לא התכוונתי למכור אותה.”
גדעון אמר:
„הנחת אותה באזור המסירה.”
„מסירה זה בחינם.”
„המיזם עבר למודל משולב.”
„מי החליט?”
„התקבלה החלטת פיילוט.”
„באיזו קבוצה?”
גדעון עצר.
שושנה כבר פתחה את הטלפון.
„אני אמצא.”
🔹
השוק הצליח מעבר לצפוי.
נאספו מאה שמונים ושבעה שקלים.
מתוכם היה צריך להפחית את שכרו של עידן, הדפסת השלטים, רכישת המדפים, האפודים, המשקל הדיגיטלי והכיבוד לישיבת צוות הקיימות.
גדעון הודיע שהמיזם נמצא בגירעון של אלף מאתיים וארבעים שקלים.
שלוי אמרה שלא נכון למדוד הצלחה סביבתית רק בכסף.
אלון אמר שאם כך לא היה צורך למכור שום דבר.
שושנה ביקשה לדעת אם שלושת השקלים של הקערה כבר נכללו בחישוב.
ציון אמר:
„אמרתי לכם. פעם היה פח אחד.”
🔹
הבעיה האמיתית התגלתה ביום ראשון הבא.
פח האשפה הרגיל היה ריק.
סביבו נערמו עשרים ושלוש שקיות.
על כל אחת הודבק פתק.
ממתין לסיווג
פריטים משולבים
לא ברור אם ניתן למחזור
דורש החלטת צוות
שקית אחת נשאה את הכיתוב:
פסולת רגילה — כנראה
גדעון עמד בחדר האשפה עם הטבלה בידו.
שלוי צילמה את המצב לצורך הפקת לקחים.
שושנה פתחה שקית ומצאה בתוכה מגב שבור.
„זה פלסטיק או מתכת?”
נועם הביט במגב.
„גם וגם.”
גדעון כתב:
לבחון קטגוריה למוצרים רב־חומריים גדולים.
🔹
באותו ערב פרסם גדעון הודעה רשמית:
דיירים יקרים,
עקב הצלחתו והתרחבותו של מיזם „פסגאון מעגלית”, ובשל הצורך לבצע התאמות תפעוליות, מתבקשים הדיירים להימנע בשלב זה מהשלכת פריטים מכל סוג עד לפרסום הנחיות מעודכנות.
נועם קרא את ההודעה פעמיים.
אחר כך כתב בקבוצת „כל הדיירים”:
רק כדי להבין: אסור כרגע לזרוק זבל?
גדעון ענה:
לא כתבתי זבל. כתבתי פריטים.
נועם:
מה ההבדל?
גדעון:
זבל הוא פריט שלא נמצא לו שימוש.
שלוי:
אולי זו הזדמנות לשנות את השפה. אין זבל, יש משאב שטרם נמצא לו יעד
שושנה:
יש לי במטבח שקית של משאבים עם ריח
גדעון:
פסולת אורגנית ניתן להשליך כרגיל.
שושנה:
איפה?
גדעון לא ענה.
כעבור חצי שעה העלתה שושנה צילום מחדר האשפה.
על הפח הרגיל הודבק שלט חדש:
סגור זמנית — עד לבירור הייעוד