אנרגיה מתחדשת
ביום ראשון בבוקר הופיעה בלובי מודעת תיווך חדשה.
למכירה
דירת 4 חדרים מושקעת
קומה 12
נוף פתוח
כניסה מיידית
ומתחת, באותיות קטנות:
מיקי מרחב — נכסים שחושבים קדימה
מתחת למודעה עמד מיקי מרחב עצמו, יישר את הדף וחיכה שמישהו ישאל.
סמיר קרא את המודעה.
„נכסים שחושבים קדימה?” שאל.
מיקי חייך.
„זה מיתוג.”
„הדירה חושבת?”
„הקונה חושב.”
„אז למה הנכס מקבל קרדיט?”
🔹
בדיוק אז ירד גדעון מהמעלית עם קלסר.
הוא נעצר מול המודעה.
„מי אישר תליית פרסום מסחרי בלובי?”
מיקי הסתובב אליו מיד.
„אתה גדעון?”
„אני יו״ר נציגות הבית המשותף.”
„בדיוק. האיש הנכון בזמן הנכון.”
„בדרך כלל כשאומרים לי את זה, זה אומר שמבקשים ממני משהו שאסור.”
מיקי חייך רחב יותר.
„לא אסור. רגיש.”
גדעון הסתכל שוב על המודעה.
„איזו דירה?”
„12/3.”
גדעון שתק רגע.
„אה. זו עם האמבטיה שהוחלפה.”
מיקי הוריד את החיוך.
„בדיוק בגלל זה באתי.”
סמיר הרים את הראש.
„אז לא בגלל הנוף הפתוח?”
מיקי התקרב לגדעון והנמיך קול.
„יש בעיה במכירה. אנשים באים, מתלהבים, ואז מישהו מהבניין אומר להם משהו.”
„מה הוא אומר?”
„את האמת.”
גדעון הנהן בכובד ראש.
„זה באמת מסבך.”
„אני מבקש מהוועד להסדיר את התקשורת עם קונים.”
„להסדיר?”
„שדיירים לא ידברו עם מתעניינים על דברים שאינם תורמים לערך הנכס.”
סמיר שאל: „כלומר על המציאות?”
„על פרשנות של המציאות.”
גדעון פתח את הקלסר.
„מה הניסוח שאתה מציע?”
מיקי הוציא דף.
„למשל: ‘נכס שעבר רענון אנרגטי’.”
גדעון קרא את הנוסח המבוקש לאט ובעיון.
„אבל האיש התאבד באמבטיה,” אמר.
„נכון. אבל אפשר גם ‘דירה לאחר פרק מעבר משמעותי’.”
„מה עבר?”
„הבעלות.”
„והדייר.”
סמיר אמר: „בעיקר הדייר.”
גדעון חשב רגע.
„צריך נוהל.”
מיקי נרגע.
„ידעתי שאפשר לדבר איתך.”
🔹
כעבור שעה הופיעה הודעה בקבוצת הודעות רשמיות — מגדלי פסגאון.
דיירים יקרים,
לאור ביקורי מתעניינים בדירה 12/3, ומתוך רצון לשמור על ערך הנכסים במגדל ועל תדמיתו, אבקש להקפיד כי שיחות עם מבקרים בתחומי הרכוש המשותף יתנהלו באיפוק.
שאלות ביחס לדירה פרטית יש להפנות לבעל הדירה או לנציג מטעמו.
הנושא יוסדר בישיבה הקרובה.
אחר כך הוסיף:
לשם הסר ספק, אין למסור למבקרים פרטים על אירועים אישיים שהתרחשו בדירות פרטיות, לרבות אירועים שהובילו לשיפוץ נקודתי, החלפת אביזרי רחצה או שינוי תחושתי בנכס.
כעבור חצי דקה שושנה כתבה בקבוצת כל הדיירים:
זה על הדירה עם האמבטיה 🛁
גדעון:
שושנה, זו בדיוק ההרחבה שביקשתי להימנע ממנה.
שושנה:
לא הרחבתי. קיצרתי
שָׁלְוִי התערבה:
אני מבינה את הרצון לשמור על ערך הבניין, אבל האם הוועד מוסמך להורות לדיירים מה לא לומר?
גדעון:
אף אחד לא סותם פה.
שושנה:
אז מותר לענות אם שואלים?
גדעון:
יש להפנות לנציג.
שושנה:
אבל אם אני יודעת?
גדעון:
במיוחד אם את יודעת.
ציון תמ״א כתב:
ממה אתם מתרגשים? בבית הישן אנשים מתו ואף אחד לא הוריד שקל.
שלוי:
ציון, אולי לא עכשיו. באמת
ציון תמ״א:
למה לא עכשיו? בית זה לא קטלוג. גרו בו אנשים. ישנו בו, רבו בו, מתו בו. מה חשבתם, שבמגדלים לא מתים אנשים?
🔹
בערב הגיע זוג ראשון.
מיקי קיבל אותם בלובי כאילו הוא מוכר להם לא דירה אלא עתיד.
„שימו לב ללובי. תקרה גבוהה, שמירה, אוכלוסייה איכותית.”
האישה חייכה.
„יפה מאוד.”
הגבר שאל את סמיר: „אתה פה כל הזמן?”
„כשאני פה, כן.”
מיקי צחק.
„סמיר חלק מהחוויה.”
סמיר אמר: „אבל לא כלול במחיר.”
המעלית נפתחה. בדיוק אז יצאה שושנה.
„אתם ל־12/3?”
מיקי חייך חזק מדי.
„שושנה, ערב טוב.”
„דירה יפה,” אמרה שושנה.
האישה שאלה: „את גרה פה הרבה זמן?”
„מספיק.”
„יש משהו שכדאי לדעת?”
מיקי אמר מיד: „הדירה עברה שיפוץ מלא.”
שושנה הנהנה.
„במיוחד באמבטיה.”
הגבר הסתכל עליה.
„מה היה באמבטיה?”
מיקי נכנס ביניהם.
„אמבטיה ישנה. סטנדרט של קבלן. הוחלפה.”
שושנה אמרה: „היא לא הייתה כזאת ישנה.”
מיקי לחש: „שושנה.”
„מה? אני לא מרחיבה.”
האישה שאלה: „קרה משהו בדירה?”
מיקי אמר: „כל דבר רלוונטי יימסר בשלב המתאים.”
„מה השלב המתאים?”
שושנה אמרה: „כנראה אחרי שאתם שואלים למה היא חדשה.”
הזוג לא עלה למעלית.
🔹
למחרת מיקי דרש פגישה דחופה עם גדעון.
„זה לא יכול להימשך.”
„מה בדיוק?”
„דיירים מחבלים בעסקה.”
„שושנה אינה מחבלת. היא דיירת עם נטייה למסירת מידע מוקדם.”
„אתה צריך להבין שהבניין זה אינטרס של כולם. עסקה אחת נמוכה הופכת מחר למחירון של כולם.”
גדעון הנהן.
„זה נכון.”
כעבור שעה נשלחה הודעה חדשה.
בהמשך להודעתי הקודמת: מכירת דירה במחיר נמוך בשל שיח בלתי אחראי עלולה להשפיע על ערך הדירות בבניין כולו. אבקש מכלל הדיירים לנהוג באחריות.
ציון תמ״א כתב:
אתה מדבר על ערך כאילו הקירות נעלבים. אם הדירה טובה, ימכרו. אם הדירה לא טובה, יורידו. ואם מישהו מת שם — הוא לא לקח איתו את הטאבו.
🔹
הקונה השני הגיע לבד. איש רציני עם תיק עור ומבט של מי שכבר ראה יותר מדי דירות עם „פוטנציאל”.
מיקי הוביל אותו פנימה.
„בניין מתוחזק, ועד פעיל, שכנים איכותיים.”
בדיוק אז גדעון יצא מחדר הדיירים עם דף מודפס.
„שלום. אתה מתעניין בדירה 12/3?”
„כן.”
„ברוך הבא. זה דף הנחיות למבקרים.”
האיש הביט בדף.
„למה אני צריך הנחיות?”
„כדי לדעת למי להפנות שאלות.”
„יש שאלות בעייתיות?”
„לא.”
„אז למה יש דף?”
„כדי שלא ייווצרו בעיות.”
האיש פנה למיקי.
„מה קרה בדירה?”
מיקי נאנח.
„הדירה עברה שיפוץ.”
„למה?”
גדעון אמר: „שיפוץ הוא עניין פרטי.”
האיש החזיר את הדף.
„אני אוותר.”
מיקי רץ אחריו.
„אבל עוד לא ראית את הדירה!”
האיש אמר: „ראיתי את הוועד.”
🔹
ביום חמישי הגיע זוג שלישי.
הם נכנסו בשקט. לא שאלו על הלובי. לא שאלו על השומר. לא שאלו על השיפוץ.
האישה אמרה למיקי מיד:
„אנחנו יודעים מה קרה בדירה.”
מיקי עצר.
„יודעים?”
„כן.”
„וזה לא מפריע לכם?”
„לא.”
הוא כמעט חיבק את הקלסר.
„נהדר. כלומר — לא נהדר. אבל מצוין.”
הם עלו, ראו את הדירה, ירדו אחרי עשרים דקות מחויכים.
„אנחנו רוצים להתקדם,” אמר הגבר.
מיקי נדרך.
„מעולה. אני מכין הצעה.”
בדיוק אז גדעון הופיע.
„ברוכים הבאים. לפני שמתקדמים, חשוב להכיר את דמי הוועד ואת מבנה התקשורת בבניין.”
מיקי לחש: „גדעון, לא עכשיו.”
„דווקא עכשיו. גילוי נאות.”
האישה לקחה את הדף.
„דמי ועד חודשיים?” שאלה. „כמה?”
גדעון אמר את הסכום.
החיוך שלה ירד קומה.
הגבר שאל: „ומה זה נספח קבוצות?”
„מבנה הקבוצות,” אמר גדעון. „יש קבוצת הודעות רשמיות, כל הדיירים, בעלי דירות, כניסה א׳, כניסה ב׳, חניון, חבילות, מעליות, חדר כושר, שקט צהריים, שקט לילה, עדכונים ללא דיונים, דיונים ללא עדכונים—”
„כמה קבוצות יש?” שאלה האישה.
גדעון חשב.
„רשמיות?”
„כולן.”
„תלוי אם סופרים קבוצות שנפתחו זמנית ונשארו.”
הטלפון של האישה צפצף.
היא הסתכלה.
„מי זאת שושנה?”
סמיר הציץ.
„כנראה כבר צירפו אתכם ל‘מתעניינים 12/3’.”
הגבר קיפל את הדף.
„תודה. אנחנו נחשוב.”
מיקי הלבין.
„אבל אמרתם שהעבר לא מפריע לכם.”
אחר כך הוסיף:
„וגם ראיתם את האמבטיה. היא חדשה. אפילו הסיליקון אופטימי.”
האישה חייכה בעדינות.
„העבר לא מפריע.”
הגבר הסתכל על גדעון, על הדפים, על הטלפון, ועל לוח המודעות.
„ההווה כן.”