רשימת המתנה לטיסה
הכול התחיל בזה שאלון מהפנטהאוז שאל את גדעון שאלה במסדרון.
לא בקבוצה. לא באספה. לא דרך מיטל.
במסדרון.
וזה לבדו היה צריך להדליק נורה.
„גדעון,” אמר אלון, „יש לי שאלה טכנית.”
גדעון עצר.
„הגג,” אמר אלון.
גדעון הידק את הקלסר.
„מה בגג?”
„האם יש מניעה עקרונית משימוש נקודתי בו לצורך נחיתה.”
גדעון הביט בו.
„נחיתה של מה?”
אלון חייך.
„כלי טיס קל.”
„ציפור?”
„מסוק.”
גדעון לא ענה.
אלון המשיך מהר, באותו קול שקט שבו אנשים עשירים אומרים דברים שאצל אחרים היו נשמעים כמו בדיחה.
„לא מנחת קבוע. לא פעילות מסחרית. לא תעבורה. רק פתרון תחבורתי חריג. נקודתי. מתואם מראש.”
„אתה רוצה להנחית מסוק על הגג.”
„לא על הגג. על משטח ייעודי שיונח על הגג.”
„כלומר על הגג.”
„במובן הפיזי, כן.”
גדעון פתח את הקלסר, כאילו אולי התקנון כולל סעיף: דייר לא ינחית מסוק על הבית המשותף.
„אין דבר כזה.”
„יש סעיף שאוסר זאת במפורש?”
„לא. אין דבר כזה בכלל.”
„אז צריך לבדוק.”
„אלון, גם אין סעיף שאוסר להכניס גמל למעלית.”
🔹
בערב הופיעה הודעה בקבוצת מגדלי פסגאון — הודעות רשמיות.
גדעון:
שלום לכולם,
אבקש להבהיר כי לא התקבלה כל החלטה בנושא שימוש בגג לצרכים פרטיים.
כל שמועה, הדמיה או פרסום בנושא אינם מטעם הנציגות.
שושנה:
איזה שימוש בגג?
גדעון:
זו רק הודעה כללית.
שושנה:
אם היא כללית, למה כתוב צרכים פרטיים?
גדעון:
כדי למנוע אי־הבנות.
שושנה:
אי־הבנות על מה?
גדעון הקליד.
מחק.
הקליד שוב.
בסוף כתב:
על הגג.
כעבור דקה כתבה שושנה בקבוצת אישות הבנין:
בנות, יש משהו על הגג
אחת הדיירות:
מה יש על הגג?
שושנה:
עוד לא ברור. אבל זה לא מטעם הנציגות
דיירת אחרת:
זה שוב יונים?
שושנה:
לא נראה לי. גדעון לא היה כותב צרכים פרטיים בשביל יונה
אחת הדיירות:
אז בשביל מה?
שושנה:
שמעתי את המילה נחיתה. מעבר לזה אני לא מפיצה שמועות
כעבור דקה היא כתבה:
אם מישהי שמעה משהו על מסוק, שתעדכן בפרטי
🔹
האספה נקבעה ליום חמישי.
גדעון קרא לה:
אספה מיוחדת בנושא שימוש בגג
שָׁלְוִי קראה לה:
דיון דיירים על עתיד המרחב העליון
שושנה קראה לה:
המסוק
כך גם כולם.
חדר הדיירים היה מלא. אפילו דיירים שלא הגיעו לאספת החסויות הגיעו. חסות הייתה עניין של כסף. מסוק היה עניין שאפשר לספר עליו.
אלון הגיע עם מצגת.
אנשים רגילים מביאים קלסרים. אנשים עשירים מביאים מצגת שגורמת לקלסרים להרגיש עניים.
גדעון פתח.
„ערב טוב. הנושא שעל סדר היום אינו מנחת מסוקים.”
החדר התכווץ.
„אז מה הוא?” שאלה שושנה.
„בקשה מקדמית לבדיקת היתכנות שימוש חריג בגג.”
„למסוק,” אמר ציון.
„לא אמרתי מסוק.”
אלון קם.
„ברשותכם אני אסביר.”
„בקצרה,” אמר גדעון.
אלון לחץ על השלט. על המסך הופיעה הדמיה של מגדלי פסגאון, רק שהגג נראה נקי יותר, לבן יותר, ויקר יותר. במרכזו היה עיגול גדול.
בתוך העיגול נכתב:
נקודת נחיתה פרטית — לשימוש חריג בלבד
שושנה קראה בקול.
„נקודת נחיתה פרטית.”
אלון מיהר.
„המילה פרטית לא מדויקת. זו הדמיה ראשונית.”
„אז למה כתבת פרטית?” שאל ציון.
„כדי להבהיר שזה לא ציבורי.”
„כלומר פרטי.”
„במובן שאינו ציבורי.”
„הרעיון פשוט,” המשיך אלון, „בעיר צפופה, תחבורה אנכית היא העתיד. אנחנו גרים במגדל. אנחנו כבר חושבים לגובה. השאלה היא אם אנחנו יודעים להשתמש בגובה.”
נועם לחש לסמיר:
„האוליגרך מוכר את זה יפה.”
סמיר לחש בחזרה:
„מי שבא מלמעלה תמיד מסביר שזה לטובת כולם.”
גדעון הגיב בפסקנות:
„הגג הוא רכוש משותף.”
החדר השתתק.
זו הייתה טעות.
לא כי היא לא הייתה נכונה. כי היא הייתה נכונה מדי.
דייר מקומה 14 הרים יד.
„אם הגג משותף, למה שאלון ישתמש בו לבד?”
גדעון אמר:
„הוא לא ישתמש בו.”
„אבל אם יאשרו?”
„לא מאשרים.”
„אבל אם יבדקו ויאשרו?”
„לא הגענו לשם.”
דיירת מקומה 6 אמרה:
„אז אולי צריך מכסת נחיתות לכל דירה.”
גדעון עצם עיניים.
„אין מכסת נחיתות כי אין נחיתות.”
שושנה אמרה:
„אבל אם יהיו.”
„לא יהיו.”
„אז למה אספה?”
החדר הנהן. אספה בלי אפשרות שיקרה משהו מסעיר נחשבה בזבוז.
אלון אמר:
„אני כמובן לא מתנגד למודל מסודר.”
גדעון פנה אליו.
„אתה לא מתנגד כי עכשיו כולם רוצים מסוק.”
„זה לא מסוק. זה פתרון תחבורתי.”
ציון אמר:
„גם חמור הוא פתרון תחבורתי. לא הכנסנו אותו ללובי.”
דייר מקומה 5 אמר:
„רגע. אם זה מעלה את ערך הדירות, צריך לשקול.”
דייר מקומה 19 אמר:
„אנחנו הכי קרובים לגג. מגיעה לנו קדימות.”
דיירת מקומה 2 אמרה:
„אנחנו הכי רחוקים. מגיע לנו פיצוי.”
שושנה אמרה:
„אני באמצע. מגיע לי לבחור.”
🔹
שלוי פתחה את המחשב.
גדעון ראה את זה.
„לא.”
„מה לא?”
„לא סקר.”
„זה לא סקר החלטה. זה סקר תחושה.”
„הרגשתי שזה מה שתגידי.”
שלוי כתבה בקבוצת מגדלי פסגאון — כל הדיירים:
כדי להבין תחושות בלבד:
אם וככל שיוסדר שימוש בגג, מהו המודל השוויוני בעיניכם?
🚁 נחיתה אחת לשנה לכל דירה
🏢 קדימות לפי קומה
👂 פיצוי למי שסובל מהרעש
🌳 קודם להחזיר את העץ של ציון
תוך ארבע דקות האפשרות הרביעית הובילה.
ציון לא ידע איך להצביע, אבל היה מרוצה.
גדעון כתב:
הסקר אינו מטעם הנציגות.
🔹
נועם הרים יד בזהירות.
„רק שאלה.”
גדעון אמר:
„כן, נועם.”
„אם יש לדירה זכות נחיתה, מי מקבל אותה? בעל הדירה או השוכר?”
החדר השתתק.
גדעון אמר:
„הזכות הקניינית היא של בעל הדירה.”
נועם אמר:
„אבל אם המסוק נוחת, אני שומע אותו.”
שושנה הנהנה.
„זה כמו ועד. הבעלים מצביע, השוכר סובל.”
דיירת אחת אמרה:
„שוכר לא יכול להנחית מסוק על חשבון בעל דירה.”
נועם אמר:
„אין לי מסוק.”
„אז למה אתה שואל?”
„גם אין לי מחסן, אבל אני משלם על תאורה לידו.”
סמיר אמר מהדלת:
„הוא באמת מתחיל להשתלב.”
🔹
דיירת מכניסה ב׳ הרימה יד.
„אנחנו דורשים נחיתה שווה.”
שושנה כתבה:
כניסה ב׳ דורשת שוויון אווירי
מישהו מכניסה א׳ אמר:
„כשיש תקלה במעלית אתם אומרים שיש לכם כניסה נפרדת. כשיש מסוק פתאום אתם איתנו?”
דיירת מכניסה ב׳ ענתה:
„כשהרעש יורד מלמעלה הוא לא שואל באיזו כניסה אתה.”
🔹
ציון פתח את הקלסר.
גדעון נאנח.
„ציון, לא עכשיו.”
„דווקא עכשיו. אתם מדברים על גג כאילו הוא צף.”
אלון אמר:
„הוא חלק מהמבנה.”
„והמבנה על מה?”
„על הקרקע.”
„ושל מי הייתה הקרקע?”
החדר נאנח כאיש אחד.
ציון חייך.
„אני לא אומר שהאוויר שלי.”
„אתה כן,” אמר גדעון.
„אני אומר שצריך לבדוק.”
שלוי כמעט חייכה. המילה „לבדוק” עשתה לה טוב.
שושנה כתבה משהו.
גדעון ביקש:
„אל תשלחי.”
„מאוחר מדי.”
כעבור דקה הופיעה בקבוצה הודעה:
עדכון מהאספה: ציון עוד לא דורש דמי נחיתה, אבל הקלסר פתוח
🔹
אלון ניסה להחזיר את הדיון.
„חברים, זה לא מנחת לכל אחד. צריך תנאים. תיאום. בטיחות. אישורים.”
שושנה הרימה יד.
„אפשר להזמין מסוק לבר מצווה?”
„לא.”
„לחתונה?”
„לא.”
„לוויה?”
החדר שתק.
שושנה מיהרה.
„לא שלי. אני שואלת עקרונית.”
ציון אמר:
„בבית הישן לוויה יצאה מהחצר. אף אחד לא ביקש מסוק.”
דייר מקומה 11 אמר:
„מה עם מקרה רפואי?”
גדעון אמר:
„מקרה רפואי הוא עניין אחר.”
אלון אמר:
„בדיוק. המנחת יכול לשמש גם חירום.”
סמיר שאל:
„ואם מישהו נוחת מהגג, אני רושם אותו כאורח?”
גדעון אמר:
„כל אורח חייב להירשם בלובי.”
„ואם הוא לא עובר בלובי?” שאל סמיר.
„אז הוא לא אורח,” אמר גדעון.
„אז למה אני צריך לרשום אותו?”
גדעון שתק.
🔹
בתוך שעה כבר היו חמש קבוצות חדשות.
פסגאון בלי מסוקים
פסגאון חושבים לגובה
גג משותף לכולם
כניסה ב׳ — נחיתה שווה
טסים אבל בשקט
בקבוצת פסגאון בלי מסוקים כתבה דיירת מקומה 5:
אנחנו לא גרים בשדה תעופה!
בקבוצת פסגאון חושבים לגובה כתב דייר מקומה 18:
מי שרוצה לגור נמוך, שלא יפריע למי שחושב גבוה.
בקבוצת טסים אבל בשקט כתב מישהו:
אולי מסוק חשמלי?
מישהו אחר ענה:
גם שואב אבק חשמלי מרעיש
שושנה העבירה הכול לקבוצת אישות הבנין.
אחר כך הוסיפה:
בנות, זה כבר לא מסוק. זה גבול אווירי. תבדקו אם הדרכון בתוקף
אחת הדיירות:
מה העמדה שלך?
שושנה:
אני נגד רעש אבל מתה לדעת מי נוחת
🔹
למחרת בבוקר הופיע בלובי דף הרשמה.
איש לא ידע מי תלה אותו אבל הוא התמלא במהירות.
שושנה לוי | שש | לנכדה ברעננה | בודקת
דייר מקומה 18 | 18 | עסקים | בעתיד
ציון לוי | קרקע | תמלוגי-אוויר | לא צריך
נועם עמד מול הדף.
„לכתוב שאין לי מסוק?” שאל את סמיר.
„אם תכתוב כל מה שאין לך,” אמר סמיר. „ייגמר לך המקום.”
גדעון ירד ללובי, ראה את הדף, והוריד אותו בזהירות, כאילו הוא מנטרל מטען.
„מי תלה את זה?”
שושנה אמרה:
„זה לא מטעם הנציגות.”
גדעון הביט בה.
„למדת את המשפט הזה מהר מדי.”
הוא קיפל את הדף והכניס אותו לקלסר.
בדיוק אז נשמע זמזום.
לא מהגג.
מהכניסה.
רחפן קטן נכנס דרך הדלת האוטומטית, התנדנד באוויר כמו שליח שלא מצא חניה, וניסה לנחות על הדלפק של סמיר.
על השקית שהחזיק היה כתוב:
קפה רגע — טעימה מהאוויר
הרחפן החטיא את הדלפק, פגע בעציץ הגדול של הלובי, הסתבך בעלים, והמשיך לזמזם מתוכם כאילו הוא עדיין בתפקיד.
גדעון הסתכל על סמיר.
„מי אישר את זה?”
סמיר הביט בשקית.
„אני.”
גדעון קפא.
„אתה?”
„הם שאלו איפה להניח משלוחים. אמרתי: לא על הגג, על הדלפק.”
נועם הביט ברחפן שבתוך העציץ.
„אז בעצם אישרת נחיתה.”
„לא,” אמר סמיר. „אישרתי דלפק.”
שושנה כבר כתבה בקבוצת אישות הבנין:
בנות, סמיר פתח שדה תעופה. בינתיים רק לקפה, אבל זה מתחיל ככה
גדעון אמר:
„זה מוכיח שצריך נוהל דלפק.”
סמיר הביט בו.
„גדעון, זה עציץ.”
„אז נוהל עציץ.”
הרחפן זמזם מתוך העלים.
נועם שאל:
„אתה חושב שיהיה בסוף מסוק?”
סמיר הסתכל על הרחפן.
„מסוק עוד אין. אבל אני כבר מגדל פיקוח.”