החפץ בחיים - ינצור את לשונו מרע
וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם
🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.
📜לשון "החפץ חיים"
בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְחָפֵץ מְאֹד בְּטוֹבָתָם, עַד שֶׁקְּרָאָם בְּשֵׁם: בָּנִים, וְחֵלֶק ה' וְנַחֲלָה,
וְכַמָּה שֵׁמוֹת חֲבִיבִים הַמּוֹרִים עַל גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'", וְגוֹ'.
לְפִיכָךְ, הִרְחִיקָּם מִּכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט מִלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כִּי הוּא מֵּבִיא אֶת בְּנֵי אָדָם לִידֵי רִיב וּמַצָּה.
וְכַמָּה פְּעָמִים יוּכַל לָבוֹא מִזֶּה לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זַ"ל בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה - עָוֹן גָּדוֹל הוּא, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". צֵּא וּלְמַד, מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאָדוֹמִי וּלְנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים.
וְעוֹד כַּמָּה רָעוֹת עֲצּוּמּוֹת, שֶׁנָּסַבּוּ עַל יְדֵי הַמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּע שֶׁחֵטְא הנָּחָשׁ הָיָה הָעִקָּר עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁאָמַר מִּן הָאִילָן הַזֶּה אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה פִּתָּה אֶת חַוָּה, כְּמּוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל "בָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה וְהִטִּיל בָּה זֻהֲמָּא".
הֲרֵי שֶׁגָּרַם גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְגַם מִּיתָה לְכָל הָעוֹלָם - הֲרֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים.
וְעַל יְדֵי זֶה, גָּרַם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה לַעֲבֹר עַל רְצּוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וּמִמֵּילָא, זֶה הַמְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע - אוֹחֵז בְּמִדָּתוֹ הַמַּשְׁחֶתֶת לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.
וְגם, שֶׁעִקַּר סִבַּת יְרִידַת יִשְׂרָאֵל לְמִצְּרַיִם הָיְתָה לְכתְּחִלָּה עַל יְדֵי זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם". וְעַל יְדֵי זֶה, נִגְזַר עָלָיו מִן השָּׁמַיִם מִדָּה בְּמִדָּה, שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד, כְּמּוֹ שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם, שֶׁקּוֹרְאִין לַאֲחֵיהֶם 'עֲבָדִים', כְּמוֹ דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, וּבִירוּשַׁלְמִי דְּפֵאָה.
הֲגַם שֶׁהָיָה לוֹ טַעַם לְהֶתֵּרָא עַל הַדִּבָּה שֶׁהֵבִיא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ המְּפָרְשִׁים, עִם כָּל זֶה, רְאֵה, שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ שׁוּם הֶתֵּר.
◼️
🔍 ביאור בעברית מדוברת
באהבתו הגדולה של ה' לעמו ישראל וברצונו העמוק בטובתם – קרא להם ה' בשמות של קרבה: "בנים", "חֵלֶק ה'", "נחלה". כמה וכמה כינויים מלאי חיבה נזכרים בתנ"ך כדי לבטא את עומק אהבתו, כמו שנאמר: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם – אָמַר ה'".
מתוך אהבה זו, הזהיר ה' את ישראל להתרחק מכל מידה רעה, ובמיוחד מלשון הרע ומרכילות – מפני שהם מוליכים אנשים לסכסוכים ולמריבות.
לא פעם גוררת הלשון הרעה אף לשפיכות דמים ממש. וכך כותב הרמב"ם בהלכות דעות: אף שאין מלקות על עבירה זו – היא עוון חמור מאוד, והיא גורמת להרג נפשות רבות מישראל. משום כך נסמכה לה בתורה האזהרה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". דוגמה מובהקת לכך היא דואג האדומי, שלשון הרע שהוציא גרמה לחורבן נוב עיר הכוהנים.
ועוד רבות הרעות שיצאו מלשון הרע: כבר חטא הנחש בגן עדן נבע ממנה – כשדיבר לשון הרע על הקב"ה ואמר שחוה לא תמות מאכילת עץ הדעת, ואף רמז שה' עצמו אכל ממנו וברא בו את העולם. כך פיתה את חוה, וכדברי חז"ל "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה".
בכך נגרמו חטאים חמורים כגילוי עריות, ואף מיתה לכל העולם – הרי זו ממש שפיכות דמים. וגם אדם וחוה עצמם נכשלו במצוות ה' בעקבות אותו לשון הרע. יוצא שמי שמדבר לשון הרע, מחזיק במידתו המקולקלת של הנחש – אותה מידה שהשחיתה את בריאת העולם מראשיתה.
וגם גלות מצרים החלה בלשון הרע: יוסף סיפר לאביו את דיבת אחיו – "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" – ומכאן התגלגלו האירועים שהובילו למכירתו לעבד. מידה כנגד מידה נגזר עליו שיימכר לעבדות, כפי שכינה את אחיו "עבדים", כדברי המדרש והירושלמי במסכת פאה.
ואף על פי שהיו ליוסף נימוקים שנראו לו מוצדקים לדבריו, כפי שמבארים כמה מפרשים – לא הועילו לו ההיתרים הללו. הם לא הצילו אותו מן העונש על חטא הדיבה.