אדם באמצע - בין קיצוניות של פרישות לעולם גשמי

לא כל התרחקות היא קדושה – מתי פרישות הופכת לחטא?

וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ


שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם (לעצמו),

הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, דֶּרֶךְ רָעָה הֵן, וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר, וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן (לקצה השני), עַד שֶׁ:
- לֹּא יֹאכַל בָּשָׂר
- וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן
- וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה
- וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה
- וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה - אֶלָּא (ילבש את) הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר הַקָּשֶׁה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּגוֹן כֹּהֲנֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

גַּם זֶה דֶּרֶךְ רָעָה הִיא וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ.

הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא.
שֶׁהֲרֵי הוּא (הפסוק) אוֹמֵר בְּנָזִיר "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא (ציער) עַל הַנָּפֶשׁ".

אָמְרוּ חֲכָמִים:
וּמָה אִם נָזִיר - שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן (כבר הוא) צָרִיךְ כַּפָּרָה,
הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר וְדָבָר - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים, שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם (את) עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנַעְתּוֹ הַתּוֹרָה בִּלְבַד. וְלֹא יְהֵא אוֹסֵר (את) עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים.

כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים:: "לֹא דַּיֶּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים???"

(רמב"ם)