הפיילוט הראשון חורג מכל מה שאושר
אלון מזרחי נכנס לאולם עם הסנגור שלו.
„אמרו לי להגיע לשיחה,” אמר. „לא אמרו לי שאני חשוד.”
„אתה לא חשוד,” אמר נבו.
אלון הצביע על הסנגור.
„אז למה הוא פה?”
הסנגור התיישב לידו.
„ליתר ביטחון.”
„מפני מה?”
„זה מה שאנחנו עומדים לברר.”
נבו סידר את המסמכים שלפניו.
„מר מזרחי, משרד המשפטים מפעיל כעת פיילוט מצומצם להתערבות מוקדמת במקרים שבהם מזוהה סיכון גבוה לעבירה עתידית.”
אלון הביט בו.
„אתם מתערבים לפני העבירה?”
„המטרה היא למנוע אותה.”
„איזו עבירה?”
„את זה המערכת תציג.”
„ואני חלק מהפיילוט?”
„המקרה הראשון.”
„נרשמתי?”
„לא.”
„אז איך נבחרתי?”
דינה נדלקה מעל שולחן ההרכב.
„מר מזרחי, זוהתה אצלך הסתברות של שמונים וארבעה אחוזים לעבירת רכוש בתוך עשרים ואחד יום.”
נבו הוסיף:
„הפיילוט אושר רק למקרים שבהם רמת הסיכון עולה על שמונים אחוזים. לכן נבחרת להשתתף בו.”
„להשתתף?” שאל אלון. „יש אפשרות לא להשתתף?”
„בוודאי,” אמר נבו.
הסנגור השתעל קלות.
„נגיע לזה.”
ברוך הישיר מבט אל המסך.
„איזו עבירת רכוש?”
„טרם ניתן לקבוע,” אמרה דינה.
„פריצה?”
„אפשרי.”
„גניבה?”
„אפשרי.”
„הונאה?”
„הסתברות נמוכה יותר.”
אלון הביט בנבו.
„אז אתם לא יודעים מה אני עומד לעשות, אבל יודעים מתי?”
„בטווח של עשרים ואחד יום,” אמר נבו.
„זה לפחות נוח ליומן.”
על המסך הופיעה רשימה:
חוב כספי חריג.
שתי הגעות ליליות לאזור מסחרי.
חיפוש באינטרנט על עקיפת חיישן.
תלונה ישנה על כניסה למחסן.
הודעה כועסת למעסיק מלפני תשע שנים.
אלון הצביע על שורת החיפוש.
„אני טכנאי מערכות אזעקה. אני מחפש מידע על חיישנים כי זאת העבודה שלי.”
„ההסבר התקבל,” אמרה דינה. „רמת הסיכון ירדה משמונים וארבעה לשבעים ואחד אחוזים.”
אלון הסתכל על נבו.
„אז אני כבר לא עומד בתנאי הפיילוט.”
„נכון,” אמר נבו. „אבל עמדת בהם כשנבחרת.”
„וזה מספיק כדי להמשיך?”
„כדי להתחיל — כן.”
„ומה צריך כדי להפסיק?”
נבו הביט בדינה.
„לזה עדיין לא נקבע סף.”
ברוך נשען קדימה.
„אם הוא מתחת לשמונים, ההליך צריך להסתיים.”
דינה השיבה:
„הסף נועד לבחירת מועמדים. לאחר תחילת ההליך נבחנת התמונה הכוללת.”
„כלומר, שמונים אחוזים מכניסים אותך פנימה,” אמר אלון, „אבל שבעים ואחד לא מוציאים אותך.”
„ניסוח מדויק,” אמרה דינה.
רוחמה פנתה אליו.
„למה היית ליד האזור המסחרי בלילה?”
„עברתי בדרך לבת שלי.”
„פעמיים?”
„אני רואה אותה פעמיים בשבוע.”
„והתלונה הישנה?”
„נסגרה.”
„דינה?” שאלה רוחמה.
„התלונה נסגרה משפטית. היא לא נמחקה מבחינה דפוסית.”
ברוך הסתובב אליה.
„מה זאת אומרת לא נמחקה?”
„המדינה הפסיקה לפעול על פיה. אין פירוש הדבר שהיא חדלה להתרחש בעבר.”
אלון הצביע על ההודעה הישנה.
„גם זה מלפני תשע שנים. פיטרו אותי. כתבתי שאני אקח בחזרה את מה שמגיע לי.”
„והיום?” שאלה רוחמה.
„היום אני כותב פחות.”
„זוהה שיפור בשליטה עצמית,” אמרה דינה. „ההודעה נשמרה.”
„כלומר, מותר לי להשתנות,” אמר אלון, „אבל אסור לעבר שלי לעזוב.”
דינה לא השיבה.
הסנגור פתח תיקייה.
„ההצעה היא שלושה שבועות במתקן פתוח, התחייבות לשנתיים וסגירת אירוע הסיכון.”
„שלושה שבועות על מה?”
„על מניעה.”
„של מה?”
„של העבירה.”
„איזו עבירה?”
„זו שעדיין לא הוגדרה.”
ברוך הביט בסנגור.
„ואתה קורא לזה עסקה טובה?”
„יחסית לעונש שהיה צפוי אילו התחזית הייתה מתממשת — כן.”
אלון שאל:
„ואם התחזית לא הייתה מתממשת?”
„אז לא היית נענש בעתיד.”
„אבל אני איענש עכשיו.”
„פחות.”
רוחמה שאלה בשקט:
„חשבת פעם להשתמש בידע המקצועי שלך כדי לפרוץ?”
אלון שתק.
„עבר לי בראש,” אמר לבסוף. „גם עבר לי בראש לעזוב את הארץ.”
„מחשבה רלוונטית נרשמה,” אמרה דינה.
„את רושמת גם דברים שאני אומר כדי להסביר?”
„כן.”
„אז כל תשובה שלי הופכת לחומר?”
„לא כל חומר פועל נגדך.”
„מה קורה לחומר שלא פועל נגדי?”
„הוא נשמר.”
הסנגור רכן אליו.
„באמת, זו עסקה טובה.”
„יחסית למה?”
„למה שהיה עלול לקרות.”
„אבל לא פרצתי.”
דינה ענתה:
„לא פרצת. בדיוק בגלל זה זה רק שלושה שבועות.”
האולם השתתק.
אלון הביט בטופס.
„ומה אם אני מסרב?”
„הסירוב לא ייחשב הודאה,” אמר נבו.
„הוא יירשם?”
„הוא יישמר לצורך הערכות עתידיות.”
„אז הוא כן יפעל נגדי.”
„לא בהכרח.”
„כמו שאר החומר?”
„בדיוק.”
אלון הניח את הטופס.
„אז אין לי באמת בחירה.”
„ההחלטה בידיך,” אמרה דינה.
„אבל גם ההחלטה תיכנס לתיק.”
„כן.”
הסנגור דחף אליו עט.
אלון קרא בקול:
„אני מאשר כי טרם ביצעתי את העבירה המיוחסת לי לעתיד.”
הוא הרים את הראש.
„מי כתב את זה?”
נבו הרים יד בזהירות.
„הנוסח עבר שלוש ועדות.”
„אף אחת מהן לא הסתייגה?”
„אחת ביקשה להחליף ‘עבירה’ ב‘אירוע’.”
אלון חתם.
למחרת פרסם משרד המשפטים הודעה:
„הפיילוט הראשון הסתיים בהצלחה: עבירת רכוש נמנעה ללא נפגעים וללא נזק.”
ברוך קרא את ההודעה פעמיים.
„מי קבע שהייתה עומדת להיות עבירה?”
נבו השיב:
„אותו גורם שקבע שהיא נמנעה.”
דינה נדלקה.
„בעקבות הצלחת הפיילוט זוהו ארבעים ושבעה מועמדים נוספים.”
נבו נבהל.
„אבל אישרנו אדם אחד.”
„נכון,” אמרה דינה. „הוא כבר טופל.”