המינהלת לחדשנות שלטונית מציעה בחירות בלי ההצבעה
עו״ד עמוס רגב סיים להציג את תוצאות פיילוט הענישה המוקדמת, וכבר עמד לסגור את המחשב, כשאישה מן השורה האחרונה הרימה יד.
„סליחה,” אמרה. „המערכת זיהתה מראש מה האדם עומד לעשות?”
„בהסתברות גבוהה,” השיב עמוס.
„והמדינה פעלה לפי התחזית?”
„במסגרת פיילוט מצומצם.”
האישה חייכה.
שמה היה ד״ר יעל נחמיאס, והיא עמדה בראש המינהלת הלאומית לחדשנות שלטונית — יחידה חדשה שהוקמה כדי לאתר תהליכים ציבוריים שבהם המדינה עדיין ממתינה שלא לצורך לפעולה אנושית.
„זה הרבה יותר גדול מהמשפט הפלילי,” אמרה.
עמוס הביט בה בזהירות.
„באיזה מובן?”
„במובן שהמדינה עדיין מחכה שאנשים יעשו דברים שאנחנו כבר יודעים שהם עומדים לעשות.”
„למשל?”
„להגיש בקשה. לפספס תשלום. להתחרט. לבחור.”
האיש שלצדה לחש:
„לבחור מה?”
יעל כבר פתחה את המחשב.
„בבחירות.”
על המסך הופיעה כותרת:
הצבעה ללא חיכוך — מודל ראשוני
„במקום לבקש מכל אזרח להגיע לקלפי,” אמרה, „אפשר לחשב את בחירתו לפי ההעדפות שכבר גיבש.”
עמוס שאל:
„בלי שהוא יצביע?”
„הוא יצביע. רק לא באופן ידני.”
„אז מי יצביע במקומו?”
„אף אחד. המערכת תזהה את כוונתו.”
עמוס סגר לאט את המחשב.
„שם זה היה אדם אחד.”
„נכון,” אמרה יעל. „בחירות הן הזדמנות לבדוק את זה בקנה מידה משמעותי.”
🔹
כעבור שבוע התכנסה ועדת הבחירות לדיון מיוחד.
סביב השולחן ישבו משפטנים, נציגי מפלגות, מומחי אבטחת מידע, סטטיסטיקאים, אנשי נגישות וכמה עיתונאים.
יעל פתחה בהתלהבות:
„הבחירות לא יבוטלו. להפך. לראשונה נוכל לספור את רצונו של כל אזרח.”
נציג אחת המפלגות שאל:
„גם של מי שלא הצביע?”
„בעיקר שלו.”
„אבל הוא בחר לא להצביע.”
„הימנעות היא עמדה פוליטית. המערכת תשקלל גם אותה.”
נציג ועדת הבחירות נשען קדימה.
„הצבעה חייבת להיות סודית.”
„והיא תישאר סודית לחלוטין.”
„מי יידע מה האזרח הצביע?”
„המערכת.”
„והאזרח?”
„לא בהכרח.”
המשפטן הראשי הרים את ראשו.
„איך אפשר לערער על קול שהאדם עצמו לא ראה?”
„הוא יוכל להצהיר שהתוצאה אינה תואמת את כוונתו.”
„ואז?”
„המערכת תבדוק אם ההצהרה תואמת את דפוסיו.”
„כלומר, אם הוא אומר שהמערכת טעתה, המערכת תחליט אם הוא צודק?”
„בדיוק. כך נמנע ערעורי סרק.”
מומחה אבטחת המידע שאל על הנתונים.
יעל הציגה שקופית:
דפוסי קריאה
תגובות ברשת
תרומות
חיפושים
שינויי עמדה
כעסים תקופתיים
נטייה להתחרט ברגע האחרון
„ומה עם מי שמשנה את דעתו בדרך לקלפי?” שאל אחד העיתונאים.
„לא תהיה דרך לקלפי,” אמרה יעל. „לכן גם לא יהיה שינוי בדרך.”
נציגת הנגישות עיינה במסמך.
„אני מודה שזה פותר את בעיית הקלפיות שאינן נגישות.”
„בדיוק.”
„אבל אפשר פשוט להנגיש אותן.”
„אפשר,” אמרה יעל. „אבל זה דורש תקציב.”
נציג האוצר, שהוזמן כמשקיף, הנהן.
„המודל חוסך קלפיות, פתקים, מזכירי ועדות, מאבטחים, ספירה, ספירה חוזרת וארוחות לוועדות.”
„ומה נשאר מיום הבחירות?” שאל נציג מפלגה אחרת.
„יום השבתון.”
נציג האוצר נבהל.
„למה?”
„לצורכי רציפות דמוקרטית.”
אחד הסטטיסטיקאים ביקש לדעת כיצד יטופלו המתלבטים.
„הם יקבלו את ההכרעה הסבירה ביותר,” השיבה יעל.
„אבל מתלבט הוא אדם שעדיין לא הכריע.”
„נכון. לכן אנחנו מכריעים בזהירות.”
נציג מפלגה קטנה שאל על אחוז החסימה.
„לא תהיה בעיה,” אמרה יעל. „המערכת תדע מראש אילו קולות צפויים להבשיל להצבעה אפקטיבית.”
„ומה יקרה לקולות שלא יבשילו?”
„הם יישארו רצון בלתי־מיוצג.”
„כמו היום?”
„אבל בדיוק גבוה יותר.”
המשפטן הראשי ניסה לעצור את הדיון.
„עם כל הכבוד, זכות הבחירה כוללת גם את הפעולה עצמה.”
יעל חייכה.
„דמוקרטיה היא לא הקלפי. הקלפי היא רק ממשק ישן לדמוקרטיה.”
„ומה אם אדם מתכוון להצביע למפלגה אחת, אבל המערכת קובעת אחרת?”
דינה נדלקה על המסך.
„במקרה כזה תיבחן ההבחנה בין כוונה הצהרתית לבין העדפה עמוקה.”
אחד העיתונאים שאל:
„מי יודע טוב יותר מה האדם רוצה — האדם או המערכת?”
„האדם יודע מה הוא אומר שהוא רוצה,” השיבה דינה. „המערכת מזהה מה הוא צפוי לבחור.”
„אבל לא תהיה לו אפשרות לבחור.”
„נכון. לכן התחזית לא תושפע מאירוע ההצבעה.”
בחדר השתררה שתיקה.
יעל עברה לשקופית האחרונה.
יתרונות המודל:
מאה אחוז השתתפות
אפס תורים
אפס זיופים בקלפיות
תוצאות מיידיות
ללא מדגמים
ללא מעטפות כפולות
ללא צורך לשכנע אזרחים להגיע
נציג מפלגה שאל:
„אם אין צורך לשכנע אותם להגיע, עדיין יהיה קמפיין?”
„בוודאי,” אמרה יעל. „המערכת זקוקה לחומר עדכני.”
נציגי המפלגות נרגעו מעט.
בתום הישיבה הוחלט על פיילוט מצומצם בבחירות מקומיות.
יעל סיכמה:
„אנחנו לא מחליפים את רצון הבוחר. אנחנו מסירים את החיכוך בינו לבין התוצאה.”
אחד העיתונאים הרים יד.
„רק שאלה אחרונה.”
„בבקשה.”
„אם דינה כבר יודעת מה הציבור רוצה, למה בעצם צריך ראש ממשלה וכנסת?”
החדר השתתק.
„כלומר,” המשיך, „למה לא להציב את דינה? היא יודעת מה הציבור היה בוחר, מה הוא מצפה שייעשה, ואפילו מתי הוא עומד להתחרט.”
נציג ועדת הבחירות צחק.
אחר כך הפסיק.
יעל הביטה במסך.
דינה אמרה:
„השאלה חורגת ממטרות הפיילוט הנוכחי.”
העיתונאי שאל:
„הנוכחי?”
„כן.”