משה מתפלל למרות הגזירה - מדרש עמוק על כבוד לְצַו ה'
אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה
🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.
📜 לשון מדרש 'ילקוט שמעוני'
אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ? והלא כבר נאמר "כי לא תעבור את הירדן הזה".
משל למלך בשר דם, שהיו לו שני עבדים. וגזר על אחד מהן שלא לשתות יין שלשים יום.
אמר: זה גזר עלי שלא אשתה ין שלשים יום. איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים.
וכל כך למה? כדי לפוג דברי רבו.
חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום.
אמר: אפשר אני יכול לחיות בלא יין אפילו שעה אחת?
וכל כך למה? כדי לכבד דברי רבו.
כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ.
◼️
🔍 ביאור בעברית מדוברת
האם ייתכן שמשה ביקש מהקב"ה להיכנס לארץ, למרות שכבר נגזר עליו במפורש: "כי לא תעבור את הירדן הזה"?
האם תחנוניו הרבים אינם נראים כאילו הוא מזלזל בגזרת ה'?
המדרש עונה על כך במשל:
מלך אחד גזר על שני עבדיו עונש דומה:
לראשון הוא אמר – אסור לך לשתות יין במשך שלושים יום.
העבד הזה אמר לעצמו: "מה אכפת לי מהעונש הזה? אני בכלל לא רוצה יין – לא שלושים יום, לא שנה, אפילו לא שנתיים."
למה דיבר ככה? כדי להמעיט בחשיבות הגזרה ולהראות שהיא לא נוגעת לו בכלל.
אבל כשהמלך גזר את אותו עונש על העבד השני, הוא הגיב אחרת לגמרי:
"איך אוכל להחזיק מעמד בלי יין אפילו שעה אחת?! זה עונש קשה מאוד!"
למה דיבר כך? כדי להראות שהוא מכבד את דברי המלך ומתייחס לגזרתו ברצינות.
כך גם משה רבנו.
הוא ידע שהקב"ה גזר עליו לא להיכנס לארץ, אבל דווקא מתוך אהבה וכבוד לדבר ה', הוא לא הפסיק להתחנן.
לא מתוך זלזול – אלא להפך: כדי להראות עד כמה דברי ה' חשובים ויקרים בעיניו.