החלק השני בנאום משה - עם הפנים לעתיד
כידוע, נכלל חומש דברים כולו, בנאומו הארוך של משה בערבות מואב,
(ראה גם בפוסט מדוע נקרא חומש דברים משנה תורה)
אז מדוע בעצם פוצל הנאום לפרשות נפרדות?
השאלה מתחדדת, בשל העובדה שפרשת ואתחנן נראית כרצף אחד עם פרשת דברים.
פרשתנו, הפותחת בתחינת משה להיכנס לארץ ישראל, הרי היא חוזרת בעצם על דברים שכבר הזכיר משה בנאומו קודם לכן?
לדוגמה,
דבר מינויו של יהושע - כבר נכתב בסוף פרשת דברים ("וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה").
ברם,
אם נעיין, נמצא, כי בעוד שבפרשת דברים, מתאר משה את העבר (קורות מסעם במדבר), הרי שבפרשת ואתחנן מדבר הוא על העתיד. כי גם לאחר שנענש משה, ונגזר עליו שלא ייכנס לארץ, דימה לחשוב שהכוונה היא, שלא יזכה להיכנס כמנהיג, אבל סבור היה שיזכה להיכנס לארץ כאדם פשוט, לאחר שיעביר את שרביט ההנהגה ליהושע, ועל כך פתח עתה בתחינה חדשה (ראו גם בפירוש המלב"ים).
הבקשה והסירוב
משה מתחנן להיכנס לארץ כאחד האדם. אבל ה' מסרב גם לזאת, ומצווה עליו להפסיק להתחנן (כדי שלא יגידו "עד כמה קשה הוא אלוקים, ועד כמה מבקש הוא משה")
בַּל תּוֹסִיף וּבַל תִּגְרַע
אין להוסיף ולגרוע מרשימת מצוות התורה.
בתפילין יש ארבע פרשיות: "שמע ישראל", "והיה אם שמוע", "קדש לי", "והיא כי יביאך". אינך רשאי להוסיף בהן (חמש) ולא לגרוע (שלש).
מצוות נטילת לולב כוללת ארבעה מינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אינך רשאי להוסיף או לגרוע.
אל תתביישו ביהדותכם
עשויים אנו לחשוב, שאחיזתנו במנהגים הקדומים, עלולה להיתפס כפרימיטיבית בעיני העמים האחרים.
ובכן, לא כך!
היאחזותנו במסורת רק מעלה את קרננו בעיני העולם, כפי שאמרה התורה "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים".
הבעיה מתחילה רק אם אנחנו נראים נחשלים בעיני עצמנו...
כי תוליד בנים ובני בנים - ונושנתם
בפרשייה זו, התנבא משה על החורבן והגלות העתידים להתרחש בעוד כ- 850 שנה ממועד נאומו. בני ישראל יחושו בטוחים במעמדם, בכוחם ובארצם, ובעקבות זאת יחלו "לייבא" אמונות ודעות מהעמים סביבם. התנהגות צפויה זו - תוביל לחורבן הארץ, ולגלות ישראל ופיזורם בכל קצווי תבל.
עם זאת, מצורפת גם הבטחה, כי ה' יקבל את העם בחזרה - כאשר ישוב אליו בתשובה.
מעמד הר סיני - הבסיס לאמונה
התורה מדגישה את ההבדל בין דת ישראל לאחרות.
בעוד שהדתות האחרות מבוססות על חזיונות שנמסרו מפי אדם יחיד אל קבוצת אנשים (שמסרו את הדברים לבניהם), הרי שהיהדות מבוססת על החיזיון המשותף שראו שש מאות אלף אנשים בוגרים (ולפחות עוד מספר זהה של נשים).
עשרת הדברות
למען הדור הצעיר (אנשי הדור המבוגר - מתו במדבר), חוזר משה על עשרת הדברות שניתנו בהר סיני, ארבעים שנה קודם לכך:
- עליך לזכור כי "אָנֹכִי ה" שהוצאתיך ממצרים.
- ולכן, "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים", וגם "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל", ואפילו אם לא עשית בעצמך, אלא ראית פסלים שעשו אחרים - "לֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם".
- ובשל העובדה, כי ה' הוא הא-ל האמתי, הזהר בכבודו, ו"לֹא תִּשָּׂא" (לא תשבע בשמו לשקר).
- "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", כי את מתנת השבת נתן ה' רק לעם ישראל. שביתתם ממלאכה מצביעה על אמונתם כי ה' ברא את העולם בששה ימים, ונח בשביעי.
- "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", ובזכות זה יארכו ימיך (= תוחלת חיים), ותארך עצמאותך המדינית (=ביטחון).
- "לֹא תִּֿרְצָח".
- "וְלֹא תִּֿנְאָף" עם אשת איש ולא עם שאר העריות שפורטו בפרשת "אחרי מות"
- "וְלֹא תִּֿגְנֹב" - אסור לעסוק בסחר בבני אדם.
- "וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא" - אסור לך להעיד עדות שקר.
- "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ" - אמנם מותר לך לשאוף להצלחה, אבל אל תתאווה להעביר לרשותך את מה ששייך לאחר: לא בגניבה, לא בעורמה, ואפילו לא בהפצרות רבות.
שמע ישראל
מצווה לקרוא בכל בוקר וערב את פסוקי פרשת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
הפרשה מזכירה לנו:
- את החובה להאמין בה'.
- את החובה לאהוב אותו בכל מצב - גם אם רע לנו.
- לחנך לאמונה זאת גם את בנינו.
- לקרוא את הפרשה הזו עצמה בכל יום - פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב.
- להניח תפילין בראש ועל הזרוע.
הערה: בעבר התהלכו היהודים עם התפילין במשך כל היום. רק לאחר שחכמים ראו, שהאנשים לא מצליחים להקפיד לשמור את גופם נקי במשך שעות ארוכות, צמצמו את משך ההתהלכות בתפילין רק לזמן הקצר של תפילת שחרית.
מה שמלמד, שהדורות הקדומים היו דווקא יותר נקיים מאתנו... - לקבוע מזוזה בפתח הכניסה לבית ובכל יתר הפתחים הפנימיים.
א-ל קנא
אל תשכח אותו לעולם.
גם אם תנסה - הוא יזכיר לך את מציאותו באמצעות ייסורים.
שמור על ייחודך כעם:
אינך רשאי להשאיר את הכנענים בארץ.
אינך רשאי להתחתן עם מי שאינם יהודים.
נבחרת בשל קדושתך ובשל ההבטחה שנתן ה' לאברהם, ליצחק וליעקב.
לא נבחרת בשל שום סיבה אחרת!