שופטים: ביטחון ללא תנאים מוקדמים

חמור נושא ארגזי מטבעות

אמונה תמימה וביטחון בה' - מעשה בעגלון וחמורו

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ

שַׁבָּת אַחַת, עָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, וְדָרַשׁ בְּשֶׁבַח מִדַּת הַתְּמִימוּת.
וְכָךְ אָמַר: "אִם אָדָם יַשְׁלִיךְ עַל ה' אֶת יְהָבוֹ, יִבְטַח בּוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יִדְאַג לְפַרְנָסָתוֹ, אֲנִי מַבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִּרְאֶה יְשׁוּעָה מֵהַשָּׁמַיִם".

שָׁמַע זֹאת יְהוּדִי פָּשׁוּט, שֶׁהִתְפַּרְנֵס כְּעֶגְלוֹן, וּמִיָּד קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִקְבֹּעַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלַעֲזֹב אֶת עֲבוֹדָתוֹ.

וְאָכֵן, כְּבָר בְּיוֹם א', לְאַחַר הַתְּפִלָּה, נִשְׁאַר הָעֶגְלוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא יָצָא לְעָמָל יוֹמוֹ. בְּמָקוֹם זֹאת, קָרָא תְּהִלִּים, חֻמָּשׁ וּמִשְׁנָיוֹת.
כָּךְ עָשָׂה הָעֶגְלוֹן גַּם בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְגַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי...
גַּם כְּשֶׁבָּאָה אִשְׁתּוֹ בִּטְעָנוֹת כִּי דַּרְכּוֹ זוֹ תּוֹבִיל אוֹתָם לַעֲנִיּוּת, לֹא שָׁעָה לִדְבָרֶיהָ, וְסִפֵּר לָהּ עַל מַה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ.

לְאַחַר שֶׁחָלְפוּ כַּמָּה שְׁבוּעוֹת, תָּם הַלֶּחֶם מֵהַבַּיִת, וְהָאִשָּׁה נֶאֶלְצָה לִמְכֹּר אֶת הָרָהִיטִים הַדַּלִּים כְּדֵי לְהַאֲכִיל אֶת יְלָדֶיהָ.
כַּאֲשֶׁר תָּם כֶּסֶף הַמִּמְכָּר, שׁוּב בָּאָה אֵלָיו וְהִתְחַנְּנָה שֶׁיַּחֲזֹר לַעֲבוֹדָתוֹ לִפְנֵי שֶׁכֻּלָּם יָמוּתוּ בָּרָעָב. אֲבָל הוּא נִשְׁאַר בְּשֶׁלּוֹ, מַאֲמִין וְדָבֵק בְּדִבְרֵי הָרַבִּי, וְהִצִּיעַ לָהּ לִמְכֹּר אֶת הַחֲמוֹר שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדָה שָׁנִים רַבּוֹת.

מֵחֹסֶר בְּרֵרָה, מָכְרָה הָאִשָּׁה אֶת הַחֲמוֹר, וְכָךְ הִשִּׂיגָה קְצָת כֶּסֶף עֲבוּר פַּרְנָסַת הַמִּשְׁפָּחָה. 
מִשֶּׁחָלְפוּ כַּמָּה יָמִים, וְהַכֶּסֶף נִגְמַר, בָּאָה הָאִשָּׁה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבָכְתָה לִפְנֵי בַּעֲלָהּ עַל מַר גּוֹרָלָם.
אַךְ הוּא מֵשִׁיב לָהּ: "בָּהּ' נִבְטַח, וְנִרְאֶה יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת".

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, כַּאֲשֶׁר נָמוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹל רַעַשׁ בֶּחָצֵר.
יָצָא הָעֶגְלוֹן לִבְדֹּק אֶת מְקוֹר הָרַעַשׁ, וְהִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת אֶת חֲמוֹרוֹ טָעוּן בְּאַרְגָּזִים מְלֵאִים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב.
כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, הִתְבַּהֲרָה גַּם הַתְּמוּנָה: האָדָם שֶׁקָּנָה אֶת הַחֲמוֹר הָיָה שׁוֹדֵד דְּרָכִים, וְאֶת כָּל שְׁלָלוֹ הִסְתִּיר בִּמְעָרָה סוֹדִית.

בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, הֶחְלִיט הַשּׁוֹדֵד לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הַשָּׁלָל לִמְעָרָה אַחֶרֶת, וְהֶעְמִיס עַל הַחֲמוֹר אַרְגָּז אַחֲרֵי אַרְגָּז. בְּרַם, כְּשֶׁחָזַר הַשּׁוֹדֵד לִמְעָרָתוֹ עַל מְנָת לִטֹּל אֶת הָאַרְגָּז הָאַחֲרוֹן, נָפְלָה עָלָיו תִּקְרַת הַמְּעָרָה, וְהוּא נִקְבַּר חַי בְּתוֹכָהּ.
הַחֲמוֹר שֶׁהִמְתִּין בַּחוּץ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רָעֵב, עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ הַמֻּכֶּרֶת לְבֵית בְּעָלָיו, שֶׁהֶאֱכִילָהוּ שָׁנִים רַבּוֹת...
וְכָךְ אֵפוֹא הָפַךְ הָעֶגְלוֹן לְאִישׁ עָשִׁיר.

בָּאוּ תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְרַבָּם, וְשָׁאֲלוּ בִּפְלִיאָה: "הַכֵּיצַד זֶה שֶׁאָנוּ תַּלְמִידֶיךָ, יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים בַּיְּשִׁיבָה וּבוֹטְחִים בה' - וְלֹא זָכִינוּ לְעֹשֶׁר כָּזֶה?

עָנָה לָהֶם: "מִשְּׁאֵלַתְכֶם נִרְאֶה, כִּי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בְּלֵב שָׁלֵם!!! שֶׁהֲרֵי אַתֶּם מְצַפִּים לִרְאוֹת אֶת יְשׁוּעַת הַשֵּׁם שֶׁתָּבוֹא כִּשְׂכַר אֱמוּנַתְכֶם. אֲבָל הָעֶגְלוֹן, עָשָׂה אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכָר, אֶלָּא בִּתְמִימוּת וּבְבִטָּחוֹן מָלֵא, וְלָכֵן זָכָה לִישׁוּעָה".

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר