ואתחנן: כל המוסיף גורע

 

כשתוספת גורעת: מסע שירי בעקבות האזהרה בפרשת ואתחנן

לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ

היצירה מדגישה את האיסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה, וממחישה כיצד כל תוספת - אפילו קטנה - עלולה להוביל לעיוות או לפגם. היא מביאה לכך דוגמאות מהתורה, כמו חווה שהוסיפה איסור נגיעה, ומהשגרה הלשונית - כיצד שינוי במילה אחת משנה את המשמעות והספירה.

עֲשֵׂה כַּמְּצֻוֶּה לְלֹא יִתְרוֹן

כִּי בְּכָל מוֹתַר יִמָּצֵא חִסָּרוֹן (1).

לֹא תּוֹסִיף וּבַל תִּגְרַע:

וְלֹא כְּחַוָּה, שֶׁלַּנָּחָשׁ אָמְרָה

בִּפְרִי הָעֵץ נֶאֱסַרְנוּ לִיגַע (2).

שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף, סוֹפוֹ מְקׇּרֵעַ

וְהַמִּתְגַּבֶּהַ, בְּאַחֲרִיתוֹ שׁוֹקֵעַ.

וְתִרְאֶה שֶׁגַּם קֹהֶלֶת קוֹבֵעַ

עַל מַעֲשֵׂי אֱלוֹקִים אֵין לְהוֹסִיף וּלְגׇרֵעַ (3).

כִּי בְּקֻצְרְךָ לוֹמַר (4)

יִהְיוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה - 'תְּרֵיסַר' (5),

וּבְהוֹסִיפְךָ עַיִן לַנֶּאֱמָר (6)

נִפְחַת הַמִּסְפָּר (7)

וְתָבוֹא עַשְׁתֵּי עָשָׂר.

ביאורים

1. הֶלְחֵם של 2 חלקי הפסוק (משלי יד, כג)  - "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר".
2. ה' אסר על אדם וחווה לאכול מפרי עץ הדעת. כאשר הנחש פיתה אותה לאכול, הוסיפה חווה על האיסור המקורי ואמרה שה' אסר עליהם גם את הנגיעה בעץ.
3. עפ"י הפסוק (קהלת ג, יד) - "יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ".
4. כאשר אתה מדבר בקיצור (מבוסס על הביטוי הרבני "בקצירת האומר").
5. "שתי עשרה" = תריסר.
6. אבל אם תוסיף את האות ע' למילה "שתי" - ותקבל "עשתי" -  
7. תקבל 11 במקום 12 (כי עַשְׁתֵּי עָשָׂר = 11).