שליח הציבור של השבוע מספר על התפילות שנשאו אנשיםועל אלה שנשאו אותם
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא
משה רבנו התחנן - והתשובה הייתה “רַב־לָךְ”. הוא לא זכה להיכנס לארץ, אבל התפילה שלו חיה עד היום. כמו אז, גם היום יש מי שעומד מול הציבור ומנסה להפוך את המילים העתיקות האלה לחוויה אישית, מדויקת ומרוממת. שליח ציבור - שמבקש לגעת בלבבות, ולא רק בסידור.
נעים להכיר
שמי מתן, בן 39, גר בגליל, נשוי ואבא לארבעה.
אני שליח ציבור כבר מגיל 16, והיום חזן קבוע בימים הנוראים, ובשבתות וחגים בקהילות בארץ ובחו"ל.
זאת לא עבודה - זאת שליחות. לעמוד לפני ציבור שלם, להוביל אותו בתפילה - זה אחריות, וזו זכות.
מה אתה עושה בפועל?
אני מתפלל בקול, אבל זו לא הופעה.
המטרה היא לחבר את הציבור אל התפילה - לא להחליף אותו.
לפעמים אני מלמד ניגון, לפעמים פשוט נושא את הקול כמו שהוא.
ליוויתי תפילות בקהילות קטנות במזרח אירופה, בבתי כנסת מסורתיים בלוס אנג'לס, ואפילו בקיבוץ שבו חצי מהקהל לא פתח סידור - עד הסליחות.
מה אנשים לא יודעים על התחום שלך?
שזה לא קשור רק לקול.
זה הרבה יותר להרגיש.
לדעת מתי למשוך פסוק, מתי לעצור, מתי לא לומר מילה - רק לתת לשקט לדבר.
ושוב: שליח ציבור הוא לא זמר. הוא שליח.
קרה לך רגע שלא תשכח?
המון.
אבל אחת החזקות הייתה תפילה בקהילה קטנה בדרום אמריקה.
איש זקן ניגש אחרי שחרית ואמר לי בדמעות: “ה’אדון עולם’ הזה - שמעתי אותו בפעם האחרונה כשאמא שלי הייתה בחיים.”
באותו רגע הבנתי: לפעמים אתה לא יודע בכלל את מי נגעת.
ואי פעם הכול כמעט לא הצליח?
כן.
פעם אחת, בימים נוראים, איבדתי את הקול באמצע “ונתנה תוקף”.
ניסיתי להמשיך, אבל הבנתי שזה לא ילך.
ועם הקושי - פתאום הציבור כולו התחיל לשיר איתי.
זה היה רגע של ענווה, אחווה - ותזכורת: אני לא לבד.
מה אתה אומר גם למי שלא שליח ציבור?
שתפילה היא לא רק מה שאתה אומר - זה איך שאתה עומד.
לא חייבים קול יפה. לא חייבים לדעת פיוטים.
אם אתה מדבר עם ה’ באמת - הוא כבר שומע.
למי זה מתאים?
למי שיש לו אומץ לעמוד מול ציבור, אבל גם לב פתוח להכיל אותו.
צריך אחריות, הקפדה, ענווה.
וגם לדעת - שהפוקוס הוא לא עליך.
אפשר להתפרנס מזה?
בדרך כלל זה לא מקור פרנסה עיקרי.
אבל יש קהילות שמשלמות יפה בחגים, במיוחד בחו"ל.
מי שמצליח לשלב את זה עם הוראה, רבנות או הדרכה - יכול להתפרנס בכבוד.
יש ביטויים מהתחום שלך שראוי להכיר?
🔹 נֵץ - תפילה בשעה המדויקת של הָנֵץ החמה, עם זריחת השמש.
נחשב זמן סגולה - ויש קהילות שמתעקשות על זה כל בוקר.
🔹 גוּגֶל־מוּגֶל - תערובת של חלמון ביצה עם סוכר ולעיתים טיפת קוניאק, שנועדה לשמור על הקול לפני תפילות ארוכות.
זה לא טעים - אבל עובד.
📬 שאלות מהקוראים
אסף מאופקים שואל:
זה לא מתיש להתפלל את כל התפילות בקול רם ביום כיפור?
תשובה: מאוד.
אתה מתרוקן פיזית ונפשית.
אבל זה גם מטהר.
אני לוקח אוויר לפני נעילה - ואומר לעצמי: "זו הפעם האחרונה השנה שאני אומר ‘סלח לנו’ עם כולם. תן את הלב."
רוני ממעלות שואל:
איך אתה בוחר ניגון בלי להרחיק את הקהל?
תשובה: אני קודם כל שואל את עצמי אם אני מתרגש ממנו.
אם כן - אני מתחיל איתו בעדינות.
אם הקהל לא מתחבר - עוזב.
לא כל מנגינה צריכה להיכנס לכל לב.
דוד מאלעד שואל:
יש רגעים שאתה לא מרגיש חיבור בתפילה?
תשובה: כן. כולנו בני אדם.
אבל דווקא אז אני נזכר שזה לא עליי - אני נושא תפילה בשם כולם.
ואז קורה הפלא - הקול יוצא, והלב בא אחריו.
יהודית ממודיעין עילית שואלת:
איך אתה מכוון כשאתה מתפלל על אחרים?
תשובה: אני מדמיין אדם אחד, אמיתי, שצריך את התפילה הזו.
לפעמים זה חולה, לפעמים זה מישהו שביקש ממני מראש.
זה הופך את המילים לחיות.
מה אתה שומע כשאתה "בתפקיד" - ומה אתה שותה לפני?
שומע נשימות. צעדים. אנשים מייבבים בשקט.
לפעמים שומע איך מישהו ממלמל איתי את הפסוק.
שותה הרבה מים - וכוס אחת של גוּגֶל־מוּגֶל בערב החג.
רגע קטן שאתה גאה בו?
נער בן 13 שישב מאחור כל התפילה פתאום נעמד איתי ב"פתח לנו שער".
אחרי התפילה ניגש ואמר: "פעם ראשונה שהתפללתי באמת."
לא הייתי צריך יותר מזה.
לסיום - מה לקחת איתך מהשליחות הזו?
שאם תפילה יוצאת מהלב - היא מוצאת לב נוסף.
אתה רק צריך להיות צינור.
וכל פעם שאתה אומר “אתה קדוש” - תזכור: אתה מדבר עם ה’ עצמו.
📅 בשבוע הבא במדור
גנן מספר איך אדמה מתעוררת, מה הוא לומד מכל שתיל - ולמה אי אפשר לגדל בלי אמונה.
בפרשת עקב נזכרת ההבחנה בין עבודת אדמה מלאכותית לבין צמיחה טבעית שמקבלת את מימיה משמיים - כמו מצרים מול ארץ ישראל.
כך בדיוק מרגיש גם מי שמטפח גינה אמיתית, ומבין שאין חיים בלי עין מלמעלה.
רוצים לשאול אותו משהו? שלחו ל־parasha.week@gmail.com
🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.