ראה: איך ילד בן עשר פתר סכסוך כספי?

כשהרב יצחק אלחנן היה ילד, הוא כבר ידע לשפוט לפי הגמרא - והציע מבחן מעשי ל"הרחבת גבול"

כִּי יַרְחִיב ה'... אֶת גְּבוּלְךָ... וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר

כשהרב יצחק אלחנן ספקטור היה בן עשר בלבד, הוא נהג ללמוד גמרא עם אביו, הרב ישראל איסר.
יום אחד, באמצע הלימוד, נפתחה הדלת ושני יהודים נכנסו. הם ביקשו לערוך דין תורה בפני האב.

הראשון פתח ואמר:
"לפני חמש שנים הלוותי לחבר שלי סכום כסף גדול. כשהגיע מועד ההחזר, הוא הצליח להחזיר רק מחצית מהסכום. ריחמתי עליו, והסכמתי לדחות את ההחזר של שאר הכסף.
כתבתּי לו שטר ובו התחייב: 'אני אחזיר את שאר ההלוואה - כשירחיב ה' את גבולי'.
מאז עבר הרבה זמן, והוא עדיין לא החזיר לי את הכסף."

השיב הנתבע:
"אני מודה בכל מה שהוא אמר. אבל כידוע - 'אין אדם יודע מה מתבשל בסיר של חברו'.
עדיין לא 'הרחיב ה' את גבולי', ולכן איני יכול להחזיר את החוב."

הרב הקשיב ברצינות, ואז פנה לבנו הצעיר:
"מה דעתך, בני? איך נדע אם באמת כבר ה' הרחיב את גבולו?"

ענה יצחק אלחנן בלי היסוס:
"אבא, הרי זו גמרא במסכת חולין! שם נאמר על הפסוק 'כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אוכלה בשר':
אדם שיש לו מאה זוז - קונה ירקות.
יש לו אלף זוז - קונה דגים.
יש לו חמשת אלפים זוז - קונה בשר.
מכאן, שמי שיש לו חמשת אלפים זוז - נחשב שהורחב גבולו.
לכן, על הנתבע להישבע שאין לו חמשת אלפים זוז, ואם אכן כך - התובע יצטרך להמתין."