על נקודות מבט, אשליות ואנשים שרואים רק את עצמם
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה
יֵשׁ שֶׁרוֹאֶה שְׁחֹרוֹת,
חֲבֵרוֹ, רוֹאֶה נְכוֹחָה.
לְאֶחָד, כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת,
לָאַחֵר, מַחֲצִית רֵיקָה...
יֵשׁ הָרוֹאֶה נִפְלָאוֹת, בַּחֲלוֹמוֹת,
אַחֵר, רוֹאֶה בָּעַיִן זְבוּבִים.
וְכָל רוֹאֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת,
מַצִּיעִים פְּטוֹר מִמִּסִּים...
מַרְאֶה פוֹטוֹגֵנִי לַשַּׂר,
הוּא עוֹד יַרְאֶה לִירִיבוֹ.
אֲחֵרִים, רוֹאִים לְנָכוֹן לוֹמַר,
כִּי הוּא - רוֹאֶה רַק אֶת עַצְמוֹ.
הַצֶּדֶק חַיָּב לְהֵרָאוֹת,
וְלוּ לְמַרְאִית הָעַיִן.
הֲרֵי לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת,
יֵשׁ גָּדוֹל מֵאַיִן.
אֲנִי קוֹרֵא מַפּוֹת,
מַכְרִיז הַטּוֹעֵן לַכֶּתֶר.
אֶלָּא, שֶׁאֶת הַחֲבֵרוּיוֹת,
הוּא לֹא רוֹאֶה מִמֵּטֶר...
וְהַקּוֹרְאִים בַּקָּפֶה, שֶׁמִּתְיַמְּרִים,
לִרְאוֹת אֶת הָעֲתִידוֹת.
הַגַּם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים,
מָה יִקְרֶה עוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת...
וְגַם אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה,
עַל מַעֲרֶכֶת רוֹאֶה-יוֹרֶה.
וְעַתָּה, עִם עִגּוּלִים שְׁחֹרִים נִרְאֶה,
וְהוּא מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה:
שֶׁיֵּשׁ רִבּוֹן עֶלְיוֹן,
הָרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.
וְשֶׁאֵין בּוֹ חִדָּלוֹן,
וּכְבוֹדוֹ כָּל הָאָרֶץ מָלֵא.