סיפור חסידי על תפילה שנראית כאילו נדחית
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְחַנֵּן לִפְנֵי הקב"ה שֶׁיְּאַפְשֵׁר לוֹ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר עַל תְּפִלּוֹתָיו, תַּחֲנוּנָיו וְהַנִּסְיוֹנוֹת הַשּׁוֹנִים שֶׁלּוֹ, אַךְ הקב"ה מְסָרֵב. סִפּוּר חֲסִידִי שֶׁקָּשׁוּר לְפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן - עוֹסֵק בֶּאֱמוּנָה וּבְכֹחַ הַתְּפִלָּה. בִּכְפָר קָטָן וּמְרֻחָק, חַי יְהוּדִי פָּשׁוּט בְּשֵׁם יִצְחָק. אִישׁ חֶסֶד הָיָה, יָדוּעַ בְּיֹשֶׁר לִבּוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ לַבְּרִיּוֹת, אַךְ חַיָּיו הָיוּ קָשִׁים. הוּא הָיָה חוֹרֵשׁ אֶת שְׂדוֹתָיו מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, מַזִּיעַ וְעָמֵל, אַךְ לַמְרוֹת כָּל מַאֲמַצָּיו וּתְפִלּוֹתָיו - הָאֲדָמָה לֹא נָתְנָה יְבוּלָהּ, וְהַפַּרְנָסָה הָיְתָה דַּלָּה וּמְצֻמְצֶמֶת. בְּכָל פַּעַם שֶׁפָּנָה יִצְחָק לְרַבּוֹ הַקָּדוֹשׁ, בֵּרֵךְ אוֹתוֹ הָרַבִּי וְעוֹדֵד אוֹתוֹ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְפַּלֵּל. פַּעַם, כַּאֲשֶׁר כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים, שָׁפַךְ יִצְחָק אֶת לִבּוֹ בִּפְנֵי הָרַבִּי, וְשָׁאַל: "מִתְפַּלֵּל אֲנִי יוֹם יוֹם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. מַדּוּעַ אֵינִי רוֹאֶה יְשׁוּעָה? כַּמָּה עוֹד אוּכַל לְהַחְזִיק מַעֲמָד?"
הִבִּיט בּוֹ הָרַבִּי בְּעֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת, וְאָמַר: "דַּע לְךָ, שֶׁלִּפְעָמִים דַּוְקָא הַתְּפִלּוֹת שֶׁאֵינָן נַעֲנוֹת מִיָּדִית - הֵן בַּעֲלוֹת הַכּוֹחַ הָרַב בְּיוֹתֵר." יִצְחָק הִבִּיט בּוֹ בְּתִמָּהוֹן. "כֵּיצַד יְכוֹלוֹת תְּפִלּוֹתַי לִהְיוֹת בַּעֲלוֹת כּוֹחַ, אִם אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהֵן נוֹתָרוֹת לְלֹא מַעֲנֶה?" הִנִּיחַ הָרַבִּי אֶת יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל יִצְחָק וְהֵחֵל לְסַפֵּר לוֹ: "פַּעַם הָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי יוֹעֲצִים קְרוֹבִים. הָאֶחָד הָיָה חָכָם, מָלֵא תְּבוּנָה וְיֶדַע, וְהַשֵּׁנִי הָיָה אִישׁ פָּשׁוּט, אַךְ נֶאֱמָן. יוֹם אֶחָד, בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ מֵהַיּוֹעֲצִים לְיַעֵץ לוֹ בְּעִנְיָן חָשׁוּב.
הֶחָכָם נָתַן תְּשׁוּבָה מְהִירָה וּמְדֻיֶּקֶת, וְהַמֶּלֶךְ הִתְפַּעֵל מֵהַיֶּדַע הָרַב שֶׁגִּלָּה. אַךְ הָאִישׁ הַפָּשׁוּט, לַמְרוֹת שֶׁהָיָה נֶאֱמָן בְּיוֹתֵר, חָשַׁב רַבּוֹת וּלְבַסּוֹף רַק הֵשִׁיב: 'מַלְכֵי, אֵינִי בָּטוּחַ מַהִי הַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה, אַךְ אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁתִּבְחַר אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.' הַמֶּלֶךְ הֶעֱרִיךְ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם, אַךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הָאִישׁ הַפָּשׁוּט נָגְעָה לְלִבּוֹ עָמֹק יוֹתֵר.
הוּא הֵבִין שֶׁיֵּשׁ דְּבַר מָה עָמֹק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חֲכָמָה בִּלְבַד - יֵשׁ נֶאֱמָנוּת וֶאֱמוּנָה טְהוֹרָה, שֶׁהִיא כּוֹחַ עָצוּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כְּמוֹ אוֹתוֹ יוֹעֵץ פָּשׁוּט," הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי, "תְּפִלּוֹתֶיךָ, יִצְחָק, אֵינָן נַעֲנוֹת מִיָּדִית, מִשּׁוּם שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת. הֵן נוֹגְעוֹת בְּשַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְנִכְנָסוֹת לַמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר. דַּע, שֶׁכָּל תְּפִלָּה שֶׁלְּךָ, אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאֵינָהּ נַעֲנֵית, יוֹצֶרֶת מַהֲלָךְ בַּשָּׁמַיִם וּמְבִיאָה אִתָּהּ בְּרָכָה." יִצְחָק הִרְגִּישׁ אֶת לִבּוֹ מִתְמַלֵּא בְּחֹם. הוּא הֵבִין, שֶׁתְּפִלּוֹתָיו לֹא הָלְכוּ לְאִבּוּד, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁמְרוּ לַזְּמַן הַמַּתְאִים. כְּשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ, הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה, אַךְ הַפַּעַם עִם תְּחוּשַׁת בִּטָּחוֹן וְשִׂמְחָה בַּלֵּב. וְאָכֵן, לֹא עָבַר זְמַן רַב, וְהָאֲדָמָה הֵחֵלָּה לְהָנִיב יְבוּלִים עֲשִׁירִים, וְהַבְּרָכָה יָרְדָה עַל בֵּיתוֹ. בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּצְחָק הָיָה מַרְגִּישׁ רֶגַע שֶׁל יֵאוּשׁ, הוּא הָיָה זוֹכֵר אֶת דִּבְרֵי הָרַבִּי וְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ, יוֹדֵעַ שֶׁתְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, אֶלָּא מַגִּיעָה לַמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים בְּדִיּוּק בַּזְּמַן הַנָּכוֹן.