ואתחנן: על הוספת מצוות באופן יצירתי

 

משל הכף והמנורה - למה אסור להוסיף על התורה?

לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ

למה בעצם נאסר על האדם להוסיף מצוות? הרי זה נשמע כמו דבר טוב - מעשה שמבטא יראת שמיים ורצון להתחבר יותר לה'.

הבהיר זאת המגיד מדובנא באמצעות -

משל

אדם אחד ביקש משכנו להשאיל לו כף. אחרי שסיים להשתמש בה - החזיר לו שתיים.
השכן התפלא: "למה אתה מחזיר לי כף אחת יותר?"
ענה לו השואל: "הכף שלך - ילדה כף נוספת בבית שלי."

השכן חייך והתרשם מה'נס', ולכן למחרת השאיל לו ברצון גם סיר, וכשהחזיר - הפלא ופלא - החזיר שניים.
כעבור כמה ימים, ביקש השואל לשאול את מנורת הכסף היקרה של השכן, כי יש לו סעודת משפחה בבית.
השכן שמח, נתן לו את המנורה - וחיכה לראות איזו מנורה 'תיוולד' לה...

אבל כשבא לדרוש את המנורה בחזרה, ענה לו השואל:
"אני מצטער, אבל... המנורה מתה."
השכן התרגז: "מה זאת אומרת 'מתה'? מנורה לא יכולה למות!"
ענה לו השואל בשלווה: "אם האמנת שהיא ילדה - למה שלא תאמין שהיא גם מתה?"

נמשל

כשאדם מוסיף מעצמו על המצוות, כאילו הוא אומר שהמצוות פתוחות לשדרוג או שינוי.
אבל כשיגיע אליו אתגר גדול באמת - מצווה יקרה, קשה או מחייבת - הוא עלול לטעון הפוך, שהפעם זה 'מת' או ש'עבר זמנו'.
לכן התורה מזהירה: "לא תוסיפו" - כי תוספת לא זהירה, עלולה להוביל בסוף גם לגריעה.

כשאדם לוקח את התורה לידיים - אפילו בכוונה טובה - הוא עלול לאבד את הגבולות, ובסוף גם לשנות אותה.