המגיד מדובנא ממשיל את זכות האבות לכסף שהופקד לעת צרה
וְשָׁמַר ה' ... אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ
בפרשת עקב נאמר: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן... וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֶת הַבְּרִית... אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".
אבל אם אנחנו כבר שומעים ושומרים את המצוות - למה צריך עדיין את זכות האבות?
משל
אדם זקן חסך סכום גדול של כסף - אלף זהובים - למען בנו הקטן. לפני מותו הפקיד את הכסף בידי חבר נאמן, וביקש ממנו לגדל את הילד ולהיות אחראי גם על כספו.
לאחר פטירתו, לקח החבר את הילד לביתו, נתן לו לעבוד כמוכר בחנות שלו, ושילם לו שכר שנתי קבוע.
עברו כמה שנים, והילד - שכבר התבגר - שמע כי יש לו ירושה מאביו. אמר לעצמו: למה לי לעבוד קשה ולחיות משכר מוגבל, כשיש לי כסף משלי?
הלך אל האפוטרופוס ודרש: תן לי את הכסף - אני אתפרנס ממנו בעצמי.
השיב לו האפוטרופוס: "אם אתה רוצה - אכן כך יהיה. אבל אם תקשיב לעצתי - עדיף שתמשיך לעבוד ולהתפרנס ממעשה ידיך, ותשמור את כספך ליום שתזדקק לו באמת. אחרת תבזבז את כולו במהרה - ותישאר חסר כל".
הנמשל
אבותינו הקדושים הפקידו אצל הקב"ה את זכותם - למען הדורות הבאים.
אם הקב"ה היה נותן לנו את השכר על זכות האבות מיד, היינו מכלים אותו אט־אט, ונותרים בלא זכויות.
לכן הקב"ה אומר: "והיה עקב תשמעון" - אם תשמרו את מצוותיי, אז תיהנו מהשכר, אבל את הקרן - את זכות האבות - אני שומר לכם ליום שתצטרכו אותה באמת.