יש דברים שאסור לשכוח
צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ
בפסוק זה, מוחה משה על כך שעם ישראל שוכח את ה' - את מי שיצר אותם והביא אותם עד הלום.
המגיד מדובנא מסביר כי "השכחה" אינה 'שגיאה' של ה', אלא מתנה שהוא נתן לאדם. היכולת לשכוח עוזרת לנו להקל על הכאב ולהמשיך הלאה בחיים. אבל הבעיה היא, כשאדם שוכח את ה', יוצרו, אז הוא מנצל את המתנה הזו בצורה לא נכונה.
משל
רְאוּבֵן חייב כסף לשמעון, ופונה ללוי שייתן לו עצה איך להימנע מהחוב.
לוי מציע לו להתחזות כ"משוגע" כדי ששמעון יוותר לו.
רְאוּבֵן עשה כך, ושמעון שראה אותו "מְשֻׁגָּע", שחרר אותו מהחוב.
לאחר זמן, בא רְאוּבֵן אל לוי וביקש גם ממנו הלוואה.
כשהגיע מועד הפירעון, חזר ראובן על אותו "תרגיל" והתחזה בפני לוי כמשוגע.
כעס לוי ואמר: "השתמשת בעצה שלי נגדי? הרי אני הוא שנתתי לך עצה זו כדי להיפטר משמעון...
נמשל
כשם שהשכחה טובה לנו כי היא עוזרת לנו לשכוח כעסים ופגיעות, כך היא יכולה להיות מסוכנת אם נשכח את מי שנתן לנו אותה - את ה'.
אז נכון שהשכחה עוזרת לנו להמשיך בחיים, אבל אם שוכחים את ה' שיצר אותנו - זו טעות חמורה.