משלי המגיד מדובנא (האזינו) - מעניין שאת עצמך לא שכחת...

יש דברים שאסור לשכוח

"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ"

משה מוכיח את עם ישראל, על ששכח (תשי מלשון נְשִׁיָּה וְשִׁכְחָה) את האל שיצר אותו.

המגיד מדובנא, מסביר את הפסוק בדרך נוספת:
אלוקים נטע באדם את מידת השכחה, לטובת האדם.
אבל, הוא - האדם - מנצל אותה כדי לשכוח את יוצרו...

להלן דבריו:

בֵּאוּר הַמַּאֲמָר, נִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ (מָשָׁל):
רְאוּבֵן הָיָה חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מָנֶה. וּבָא רְאוּבֵן אֵצֶל לֵוִי, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ עֵצָה לְהִפָּטֵר מִבַּעַל חוֹבוֹ, כִּי שִׁמְעוֹן נוֹגֵשׂ אוֹתוֹ מְאֹד. וַיִּתֵּן לוֹ עֵצָה, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמוֹ מְשֻׁגָּע, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא שִׁמְעוֹן אֵלֶיךָ - תַּתְחִיל לְצַפְצֵף וְלִשְׁרֹק וּלְרַקֵּד בִּמְחוֹלוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן. וְשִׁמְעוֹן, רָאָה כִּי הוּא מְשֻׁגָּע וַיִּרֶף יָדוֹ מִמֶּנּוּ. 

אח"כ בָּא רְאוּבֵן אֶל לֵוִי וַיְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ אֵיזֶה הַלְוָאָה עַל יָמִים מִסְפָּר, וְיִתֶּן לוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן, בָּא אֵלָיו לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ - וְהוּא מַתְחִיל לְצַפְצֵף כְּנֶגְדּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה נֶגֶד שִׁמְעוֹן הַנָּ"ל. וַיָּרֶם עָלָיו מַטֵּהוּ, וַיַּכֵּהוּ מַכָּה רַבָּה, וַיֹּאמֶר לוֹ: "נָבָל, הָעֵצָה הַזֹּאת הֲלֹא אֲנִי נָתַתִּי לְךָ. וְכִי בַּעֲבוּרִי (נגדי) יָעַצְתִּי לְךָ כֵּן?" 

הַנִּמְשָׁל:
כִּי כְּבָר נִתְבָּאֵר מִמַּעֲלַת הַשִּׁכְחָה אֲשֶׁר חָנָן ה' אֶת הָאָדָם. כִּי אִם לֹא הָיָה בּוֹ טֶבַע הַשִּׁכְחָה - לֹא הָיָה אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְלֹא נֹשֵׂא אִשָּׁה כו'. וְהָאָדָם, הוֹלֵךְ עִם הַשִּׁכְחָה הַזֹּאת וְשׁוֹכֵחַ אֶת בּוֹרְאוֹ וּמְחוֹלְלוֹ. וְאֵין נְבָלָה יוֹתֵר מִזֹּאת.
וְזֶהוּ - 'צֹר יְלָדְךָ תֶּשִׁי', רָצָה לוֹמַר, הוּא הוֹלִיד אוֹתְךָ בְּטֶבַע הַשִּׁכְחָה, שֶׁתּוּכַל לִשְׁכֹּחַ דְּבָרִים יְדוּעִים. וּבְכַוָּנָה עָשָׂה הקב"ה כֵּן - לְהָפִיק טוֹבָתְךָ וְקִיּוּמְךָ. וְאַתָּה עִם הַשִּׁכְחָה הַזֹּאת הַמֻּטְבָּע בְּךָ, תֵּלֵךְ וְתִשְׁכַּח אֶל מְחוֹלֶלְךָ ?!