תשר"ת.
סיפור לראש השנה.
בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לֹא עָלוּ הַתְּקִיעוֹת יָפֶה. הָיוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁטָּעוּ הַקָּהָל בְּמִנְיָנָם, וְהֶחְסִירוּ הַגָּדָה אַחַת שֶׁל "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח". עַזֵּי פָּנִים שֶׁבָּהֶם, תָּלוּ סִרְחוֹנָם בְּבַעַל הַתּוֹקֵעַ, וְהַצְּנוּעִין נִשְׁמָטִים הָיוּ אֵילָךְ וְאֵילָךְ כִּנְזוּפִין. וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵין לָנוּ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּשֶׁל מִי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה, מוּטָב לָנוּ אֵפוֹא, לְסַפֵּר דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָן לְמַעַן יְרֵא הַקָּהָל וְיִשְׁפֹּט. בַּעַל הַתּוֹקֵעַ דְּנָן, אַבְרֵךְ מֶשִׁי הִנּוֹ, בנש"ק וּמֻכְתָּר בִּתְלֵיסַר מַעֲלֵי. נִצָּב הָיָה בְּעִזּוּז אֵצֶל הַבִּימָה, קַרְנוֹ אֲחֻזָּה בִּימִינוֹ וְהוּא מַמְתִּין לִקְרִיאַת הַמַּקְרִיא "תְּקַע". אַף הַקָּהָל הָיוּ מְכַוְּנִים לִבָּם, מְתַקְּנִים גּוּפָם, מַעֲצִימִין עֵינֵיהֶם וְעוֹשִׂין אָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת. וְהִנֵּה, תַּחַת הַהֲדַס עָלָה סִרְפָּד, וְתַחַת הַבְּרוֹשׁ נַעֲצוּץ, וְקוֹל הַשּׁוֹפָר מְיַבֵּב כִּפְעִיַּת אֵם סִיסְרָא. הִקְפִּיד עָלָיו הַמַּקְרִיא וְהֶחֱזִירוֹ. אַף הוּא הֵשִׁיב אֲמָרָיו לוֹ, וְשָׁנָה עָלָיו בְּקוֹל הֲבָרָה שֶׁאֵין לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָה. אוֹתָהּ שָׁעָה, מְכַבְּשִׁין הָיוּ הַקָּהָל אֶת עֵינֵיהֶם בַּקַּרְקַע, וּמִתְנוֹעֲעִים בְּתַעֲצוּמוֹת בִּכְדֵי לְעַרְבֵּב אֶת הַשָּׂטָן. שָׁלָה בַּעַל הַתּוֹקֵעַ אֶת הַשּׁוֹפָר מִפִּיו, טָפַח עַל גַּבּוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, שָׁב וְנָפַח בּוֹ כְּדֵי עֲשִׂיַּת כְּלִי זְכוּכִית, אוּלָם הַלָּה - בִּמֶרְיוֹ עוֹמֵד.
קַלֵּי דַּעַת הֵחֵלּוּ מְצַקְצְקִין בִּלְשׁוֹנָם, וְהַמְּהֻגָּנִים - מִתְוַדִּים הָיוּ בְּלַחַשׁ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם. אֵלּוּ וׇאֵלּוּ הֵנִיסוּ עַצְמָם מִפְּנֵי עֵינָיו שֶׁל יׇענְקֵל שֶׁהָיוּ מְנַסּוֹת לִלְכֹּד מַבְּטֵיהֶם וּלְהַפְרִיצָם בִּשְׂחוֹק. עָמַד הַתּוֹקֵעַ וְהִפְקִיר גּוּפוֹ לְשָׁמָיִם, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: "רבש"ע, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי. עֲשֵׂה נָא לְמַעַנְךָ, וְהוֹשִׁיעֵנִי". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדָה עָלָיו שַׁלְוָה גְּדוֹלָה וְחָשׁ כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְכִזְכוּכִית בְּיַד הַמְּזַגֵּג. "רַחֲמָנָא אָמַר תִּקְּעוּ, וַאֲנִי תּוֹקֵעַ. הֲרֵנִי כְּעַבְדָּא קַמֵּהּ מָרֵהּ". וּלְפִי שֶׁשָּׁנִינוּ "מַאן דְּנָפַח מִדִּילֵהּ נָפַח" הָיוּ הַכֹּל מַכִּירִין בִּתְקִיעוֹתָיו שֶׁמִּמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב בָּאוּ. הָיוּ אֵלּוּ קוֹלוֹת מְרֻסָּקִין שֶׁל עֱנוּת הַלֵּב, יַפְחוֹת שֶׁל הִתְרַפְּקוּת הַכַּלָּה אֶל דּוֹדָהּ, הֶמְיוֹת שֶׁל אַהֲבָה.
- "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח" - מזמור שאומרים אותו 7 פעמים לפני התקיעות
- סִרְחוֹנָם - חטאם
- כַּהֲוָיָתָן - כפי שהם
- דְּנָן - זה המדובר
- בנש"ק - בנם של קדושים (כלומר ממשפחה מיוחסת)
- בִּתְלֵיסַר מַעֲלֵי - 13 מעלות
- קַרְנוֹ - שופרו
- קְרִיאַת הַמַּקְרִיא - האדם שמורה לתוקע מה עליו לתקוע בכל שלב
- מַעֲצִימִין - עוצמים
- תַּחַת הַהֲדַס עָלָה סִרְפָּד, וְתַחַת הַבְּרוֹשׁ נַעֲצוּץ - תקלה במקום הצלחה (לשון הפסוק)
- סִרְפָּד ונַעֲצוּץ - מיני קוצים
- עפ"י הסוד, יש בכוח תקיעת השופר לבטל את בכיותיה של אם סיסרא (שנהרג ע"י יעל בזמן דבורה הנביאה). כאן, משמש הביטוי להמחשת כישלון התקיעות
- אַף הוּא הֵשִׁיב אֲמָרָיו לוֹ - ענה לו (לשון הפסוק בעניין סיסרא), כלומר שב וניסה לתקוע.
- שָׁנָה עָלָיו בְּקוֹל הֲבָרָה - השמיע הברה (תקיעה לא מוצלחת) גם בפעם השנייה
- שָׁלָה - הוציא
- כְּדֵי עֲשִׂיַּת כְּלִי זְכוּכִית - נשיפה חזקה של יוצרי הזכוכית בעבר
- הַלָּה - השופר הזה
- יׇענְקֵל - היה הלץ שבחבורה
- וּלְהַפְרִיצָם בִּשְׂחוֹק - לגרום להם לפרוץ בצחוק
- הִפְקִיר גּוּפוֹ לְשָׁמָיִם - ביטל כל רצון עצמי, התייאש
- הַמְּזַגֵּג - הזגג (לשון התפילה בליל יום הכיפורים)
- רַחֲמָנָא - רבש"ע
- הֲרֵנִי כְּעַבְדָּא קַמֵּהּ מָרֵהּ - עומד אני כעבד לפני אדונו
- שֶׁשָּׁנִינוּ - שלמדנו
- "מַאן דְּנָפַח מִדִּילֵהּ נָפַח" - מי שנושף - הרי הוא מוציא את תוכו הפנימי