האזינו: עבר הווה עתיד - הכל כבר צפוי

שירת האזינו מהווה את רוב הפרשה.
היא מכריזה מראש על הדרך שבה יתנהג ה' עם עמו.
זוהי מעין מפת דרכים, המאפשר לדעת מה צופן העתיד.

חלקי השירה

פתיחה

• הדברים נאמרו בנוכחות עדים (לב, א):
  השמים והארץ הועמדו כעדים לדברי השירה, מפני שהם קיימים לעולם (שלא כמו האדם), ומפני שהם עצמם יהיו שליחי ה' להיטיב (בגשם ויבול) ולהעניש (בבצורת ומחסור).
• תמצית המסר (לב, ב):
  התורה - כמו גשם - מביאה חיים לעולם.
• היחס הנדרש מהשומעים (לב, ג):
  השירה - המורה על שליטתו המוחלטת של ה' בעולמו - מחייבת תשומת לב רצינית ומכבדת.
  

אופן הנהגת ה' את העולם

• אמת ואמונה (לב, ד)
  מידת האמת (יושר) קובעת, כי יוענק שכר על מעשים טובים ועונש על מעשים רעים.
  מידת האמונה קובעת, כי הגמול (הטוב והרע) יגיע בוודאות - אפילו אם נראה שהוא מתאחר.
  
• הנידון תלוי בשופט ולא להיפך (לב, ה-ו)
  המעשים הטובים והרעים שלנו - אינם משפיעים על ה', אלא על עצמנו.
  לכן, אדם המתמרמר על עונשו, ומתכנן "להעניש" את הא-ל ע"י סירוב להכיר בו ובחוקיו - יחזור ויביא בכך רעה על עצמו - מבלי להשפיע במאומה על השופט.

לְמַד מֵהֶעָבָר

• הנהגה שאינה משתנית (לב, ז)
  מאז ומעולם הייתה זו דרך ההנהגה. תוכל להיווכח בכך בהקשיבך לדברי החכמים והנביאים.
• תקדים דור אנוש ודור המבול (לב, ח)
  אנשי דור אֱנוֹשׁ (נכדו של אדם הראשון) - נענשו בהצפת האוקיינוס על שליש העולם.
  אנשי דור המבול (בימי נוח) - נכחדו באמצעות עונש המבול.
• אז מדוע לא הכחיד ה' את דור הֲפַּלָּגָה? (לב, ח-ט)
  בוני מגדל בבל, נענשו באמצעות התפלגותם לעמים והפצתם ברחבי העולם.
  אבל מדוע לא הוכחדו כקודמיהם?
  בגלל החלק הטוב - עַם ישראל - שעתיד לצאת מאברהם, יצחק ויעקב.
• רגע, ומה עם בני ישמעאל ועֵשָׂו? (לב, י)
  הרי גם הם צאצאי האבות הקדושים - אברהם ויצחק?
  נכון, אבל רק בני יעקב (ישראל) הסכימו לקבל את התורה, ובכך הוכיחו את נאמנותם לה'.
  ואילו, בני ישמעאל (בן אברהם) ובני עשו (בן יצחק) - לא חפצו בה.

קורות עם ישראל

• במדבר (לב, יא-יב)
  ה' הנהיג אותם ברחמים בתקופת הנדודים במדבר, ושמר עליהם מכל אויב.
• בארץ (לב, יג-יד)
  הביאם אל הארץ, נתן להם את אוצרות הכנענים, וְהִשְׂבִּיעָם מִטּוּבָהּ.
• החטא (לב, טו)
  אבל, דווקא הטובה שהושפעה עליהם - הרחיקה אותם מעבודת הא-ל.
• אופי החטא (לב, טז-יח)
  עבודה זרה, כשפים ועריות.
  העם יצר לעצמו אלילים, שאפילו הגויים לא הכירו, ובכך "שכח" את אלוקיו.
• הכעס (לב, יט-כ)
  ה' כעס, והחליט להסיר את שמירתו והשגחתו מהם.
• העונש (לב, כא-כה)
  הבבלים (עַם יָרוּד לְלֹא שָׂפָה מִשֶּׁלּוֹ) - עלו לגדולה, החריבו את הארץ והגלו את יושביה.
  העונש הזה הולם את התנהגות העם - שהקים על עצמו אלילים ירודים.
• התכנון המקורי - הכחדה (לב, כו)
  בתחילה רצה ה' להכחיד לחלוטין את עם ישראל, בגלל מעשיהם הרעים.
• אז מדוע - אם כן - הותיר שארית? (לב, כו-כז)
  למה לא הוכחד העם כליל בחורבן ובגלות?
  רק כדי שלא יהיה לגויים פתחון פה לומר שאליליהם חזקים יותר מאלוקינו.
• ומה גורם לגויים לחשוב כך? (לב, כח-לא)
  עֻבְדַּת הֱיוֹתָם טיפשים ולא עמקנים.
  שהרי, אחר שראו (הגויים) את גדולת ישראל (מלכות דוד ושלמה) בארצם, היה עליהם לדעת, שהחורבן המשונה (שבו רדף חייל בבלי 1 אחרי 1000 יהודים נמלטים) אינו דבר טבעי, אלא מקורו בעונש מְכֻוָּן שהונחת על בני ישראל.
  
• מהיכן נובעת טיפשות זו (לב, לב)
  היא לא נובעת מליקוי שכלי. מקורה ברוע ובכפירה מכוונת בה'.
  

לעתיד לבוא

• הגויים ייענשו (לב, לג-לה)
  חומרת עונשם - כעומק רשעותם. 
  אמנם העונש עדיין ממתין, אך חריפותו לא פגה במשך שנות ההמתנה.
  בהגיע המועד לגאולת ישראל והענשת הגויים  - יקרה הדבר במהירות רבה.
• אבל מתי? (לב, לו)
  כאשר תתמלא סאת עונשם של ישראל.
  (ובמשתמע - כל זמן שנמשיך לחטוא ונצבור חטאים נוספים - לא תתמלא הסאה).
• הגאולה תביא לשינוי תפיסתי (לב, לז-לט)
  אז נבין באמת, כי ה' הוא מושיענו, ולא אלילים וְאִידֵאוֹת זרות.
  
• שבועת הנקמה (לב, מ-מג)
  ה' נשבע על כך שינקום חמורות בגויים. 

ביומו האחרון של משה

הנהגה משותפת

משה כיבד את יהושע לנאום באזני העם וללמדם תורה, כדי למנוע מראש טענות עתידיות, בסגנון "אילו משה רבך היה חי, לא היית מעז להנהיג אותנו". 

הר נבו

היום, עליך לעלות לראש הר נבו - ציווה אלוקים על משה - כדי לראות משם את ארץ ישראל, אליה לא תזכה להיכנס, בגלל חטא מי-מריבה (כאשר אתה ואהרון הִכִּיתֶם בסלע במקום לדבר אליו).