כי תצא: אהבת ישראל


יצאת צדיק

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ
לִבִּי יוֹצֵא,
אֶל הָעָם הַזֶּה,
הַגַּם וּבִגְלַל שֶׁהוּא כָּזֶה.

עַם, שֶׁבּוֹ הַגְּבָרִים,
מִתְפַּנְּקִים כְּנָשִׁים,
וּלְחֻפְשַׁת לֵדָה יוֹצְאִים.

אֲבָל, עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָתָם,
לְכָל בְּנֵי עַמָּם,
עַזָּה - יָצְאוּ בְּזַעְמָם.

וְגַם אֵלּוּ, יוֹצְאֵי סַיֶּרֶת מַטְכָּ"ל,
שֶׁיָּצְאוּ לְהַפְגִּין עַל מִנּוּי מַפְכָּ"ל,
שֶׁלְּדַעְתָּם, אֵינוֹ רָאוּי כְּלָל.

הֲגַם שֶׁיָּצְאוּ הֵם מִגִּדְרָם,
וּבָאוּ לְהוֹצִיא אֶת קִיטוֹר לַחֲצָם,
וְדוֹמֶה כִּי יָצָא שְׂכָרָם בְּהֶפְסֵדָם.

זֶה רַק מִפְּנֵי, שֶׁהֵם יוֹצְאִים מֵהַכֵּלִים,
לְנֹכַח סֵבֶל הָאַחִים הַחֲטוּפִים,
וּמוּכָנִים, לָתֵת לְמַעֲנָם אֶת הַחַיִּים.

וְגַם הַשַּׂר, שֶׁשָּׁאַל בְּמִסְעָדָה,
כַּמָּה כֶּסֶף הַחֶשְׁבּוֹן יָצָא?
חָשׁ בְּלִבּוֹ אֶת הַצְּבִיטָה.

בִּגְלַל לְוָיָה שֶׁיָּצְאָה,
שֶׁל לוֹחֵם, אוֹ חָטוּף שֶׁעֻנָּה,
עַד יְצִיאַת נְשָׁמָה.

תְּנוּ לְאוֹבֵד שֵׁכָר וְיַיִן,
לְמִי שֶׁחַיָּיו הָפְכוּ כְּאַיִן,
וּלְמִי שֶׁיָּצָא בְּשֵׁן וְעַיִן.

אַתֶּם עוֹד תִּרְאוּ שֶׁיָּבוֹאוּ יָמִים,
שֶׁבָּהֶם נֵצֵא כֻּלָּנוּ בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים,
כִּמְבֻטָּח לָנוּ בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים.

עוֹד תּוֹצִיאוּ רִשְׁיוֹנוֹת, תּוֹצִיאוּ תְּעוּדוֹת,
תִּקְנוּ הַרְבֵּה וְתוֹצִיאוּ הוֹצָאוֹת,
תַּכְנִיסוּ וְתוֹצִיאוּ מוֹעֲדִים וְשַׁבָּתוֹת.

-----------------------------

כֵּן, מוֹדֶה אֲנִי, שֶׁזֶּה
קְצָת נָאִיבִי, תָּמִים כָּזֶה.

גַּם אֲנִי רָצִיתִי לְהִתְפָּרֵץ
לִצְעֹק, לִלְעֹג לָצֵאת חוֹצֵץ.

לְהָטִיחַ בְּמַר בִּטָּחוֹן
שֶׁמַּצְעִיד אוֹתָנוּ לַאֲבַדּוֹן.

עַל הָאָמָּנִים וְעַל הַתִּקְשֹׁרֶת
עַל הַמְּבַלִּים וְאוֹכְלֵי הַתִּקְרֹבֶת.

עַל כָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן רֵאָיוֹן
מָה לַעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לַהֲלֹם.

עַל כָּל מִי שֶׁשָּׁכַח
עַל כָּל מִי שֶׁבָּרַח.

עַל כָּל מִי שֶׁמַּסְוֶה יְצִיאוֹת מַסְרִיחוֹת
וְיוֹצֵא כְּנֶגֶד בְּמִלִּים גְּבוֹהוֹת

עַל יְבוּאָנִים, יְצוּאָנִים וְיַצְאָנִיּוֹת
שֶׁמַּמְשִׁיכִים כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת

עַל הַשַּׁלִּיט שֶׁפִּיו מוֹצִיא שְׁגָגוֹת
עַל כָּל הַמַּמְשִׁיכִים בְּשְׁגָּרוֹת...

אֲבָל אֲנִי בֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ
שֶׁהָעָם הַזֶּה כְּבָר שָׂבַע.

אֵין מָקוֹם לוֹמַר נְאָצוֹת
אֵין טַעַם סָרָה לַעֲנוֹת

שֶׁהֲרֵי אַחִים אָנוּ, וְהַדָּם נִקָּז
לָכֵן, בְּמֶתֶק אֲדַבֵּר וְלֹא עַז.

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר