למה גרים עמונים ומואבים אסורים בקהל
לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם; עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ; וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ
שואל המגיד מדובנא:
לכאורה, די היה להזכיר את חטאם של עמון ומואב, בכך שלא קידמו בלחם ומים את בני ישראל היגעים, וגם שכרו את בלעם לקללם. מה התועלת בהזכרת הפיכת הקללות לברכות ע"י ה'?
ועונה במשל
סוחר יצא מלייפציג עם עגלת סחורה גדולה. בדרך הגיע לאזור מסוכן, ולכן החליט לעצור בפונדק ללילה. בבוקר קם להאכיל את סוסיו - וגילה שכל העגלה, הסוסים והסחורה נגנבו.
בלב שבור יצא לדרכו ברגל. אחרי שהלך כמה שעות, פתאום ראה את עגלתו נוסעת על הדרך, רתומה לסוסים שלו, בידי גנב. הוא רץ אחריו והשיג אותו. הגנב, שזיהה את בעל הסחורה, נאלץ להחזיר לו את הכל. הסוחר שתק.
אבל הגנב לא הסתפק בכך. כשראה שהסוחר אינו כועס, הוא אזר עוז ותבע ממנו כסף על כל הטרחה שהשקיע - "כמה עמלתי עד שהצלחתי לעבור את הדרך המסוכנת!"
כאן כבר לא התאפק הסוחר, סטר לו בחוזקה ואמר:
"אתה גנב! לא עשית לי טובה - להיפך, רצית להשאיר אותי חסר כל. רק בנס השגתי אותך והצלחתי להחזיר את רכושי. וכעת אתה עוד דורש ממני שכר, כאילו הצלת אותי? זה כמו מי שעושה מעשה של חוטא גדול, ועוד מבקש שכר של צדיק!"
הַנִּמְשָׁל
כך גם בלק, ששכר את בלעם לקלל את ישראל. הקב"ה לא שמע לקללותיו, אלא הפך אותן לברכות. היה אפשר לחשוב שצריך להכיר לבלעם טובה, שהרי בזכותו באו ברכות. אך התורה מדגישה - לא! הוא לא פעל לטובת ישראל אלא כמו גנב שפעל לרעתם. הברכות באו רק משום שה' הפך את דבריו, לא בזכותו.
לכן התורה קובעת: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" - אין להם זכות, ואין לזקוף לזכותם את הברכות שנולדו מתוך רוע כוונתם.