משלי המגיד מדובנא (כי תצא) - הגנב שביקש תעודת יושר...

למה גרים עמונים ומואבים אסורים בקהל?

"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם"

"עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ"

"וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"

שואל המגיד מדובנא:

הִנֵּה מַאֲמָר זֶה (הפסוק האחרון בענין בלעם) נִרְאֶה פֹּה אַךְ לְמוֹתָר (מיותר)? כִּי (הרי) אֵין כָּאן מָקוֹם לְדַבֵּר מֶה הָיָה סוֹפָם מִקְּלָלוֹת בִּלְעָם, רַק לְהַגִּיד הַטַּעַם שֶׁל אַזְהָרַת לֹא יָבוֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ וְגוֹ'.

ועונה:

הַמָּשָׁל בָּזֶה

עַל דְּבַר סוֹחֵר (ש) נָסַע עִם סְחוֹרָתוֹ מִלַּיְפְּצִיג. וַיְהִי הוּא בָּא אֶל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲבֹר שָׁמָּה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, וַיֵּט אֶל הַמָּלוֹן וַיָּלֶן שָׁם. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לָתֵת מִסְפּוֹא לְסוּסָיו, וְהִנֵּה אֵין עוֹד כָּל הַמֶּרְכָּבָה עִם הַסְּחוֹרָה וְעִם הַסּוּסִים, כִּי גַּנָּבִים בָּאוּ וְגָנְבוּ כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שָׁמָּה.

וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָּדוֹל בְּמָרַת נֶפֶשׁ מְאוֹד, וַיִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו לָלֶכֶת אֶל בֵּיתוֹ רֵיקָם.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ מִשָּׁם ב' פַּרְסָאוֹת, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלָה (הגנובה) הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, ע"י בַּעַל עֲגָלָה אֶחָד. וַיָּרָץ אַחֲרָיו וְיַשִּׂיגֵהוּ, וְהַגַּנָּב גַּם הוּא הִכִּיר אֶת הַסּוֹחֵר, וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת הָעֲגָלָה עִם הַסְּחוֹרוֹת. וַיְהִי (הסוחר) כְּמַחֲרִישׁ.

וְכִרְאוֹת הַגַּנָּב אֶת טוּב לִבּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר (שהחריש), הִרְהִיבָה נַפְשׁוֹ עוֹז, וּפָעַר פִּיו, וְתָבַע מִמֶּנּוּ סַחְרוֹ (את שווי הסחורה הגנובה), כִּי כַּמָּה (הרבה) יְגִיעוֹת הָיוּ, לוֹ בְּטֶרֶם עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה (מליצה בלשון הפסוק).

אָז הֵרִים (הסוחר את) יָדוֹ, וְהִכָּהוּ (את הגנב) מַכַּת לֶחִי, כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב (מליצה בלשון הפסוק), לֵאמֹר: "הֲלוֹא גַּנָּב אַתָּה. וְכִי לְטוֹבָתִי עָשִׂיתָ זֹאת? כִּי אִם לֹא אַלּוֹקַי הָיָה לִי בְּעֶזְרִי לְהַשִּׂיגְךָ, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי כְּמַעֲשֵׂה הַגַּנָּב. וְאִם כֵּן עוֹד תּוֹסִיף סָרָה לְבַקֵּשׁ - כִּמְשַׁל עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִנְחָס?"

הַנִּמְשָׁל

בָּלָק שָׂכַר אֶת בִּלְעָם שֶׁיְּקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, והקב"ה הִפֵּךְ אֶת הַקְּלָלוֹת לִבְרָכוֹת.

וְאִם כֵּן יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם תִּקְוָה, כִּי רָאוּי הוּא לְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ הַטּוֹב, שֶׁעַל-יָדוֹ בָּאוּ בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל?

לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב כִּי לֹא כֵן הַדְּבָרִים, רַק, 'לֹא יָבוֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַל דְּבַר' וְגוֹ' 'וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם' וְגוֹ'. 

וְשֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב וְתֹאמַר כִּי ע"י כֵּן נִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל בְּרָכוֹת.
עַל זֶה אָמַר 'וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ' וְגוֹ' 'אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה'.
אֲבָל הוּא - בָּא רַק כְּגַנָּב.