כי תצא: על ייבום ועל חליצה

  

איור של טקס חליצה (ויקיפדיה)

The Phillip Medhurst Picture Torah 609 - Obligations to a widow (Deuteronomy 25:9),
מאת Philip De Vere; מורשה תחת CC BY-SA 3.0

דברים פרק כה פסוק ה

מקרא:

כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ

לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר

יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ

ופירושו:

אדם נשוי, שמת בלי להשאיר צאצא (בן/בת/נכד/נכדה), והשאיר אחריו אח/ים מאב,

אין אלמנתו רשאית להינשא לאדם זר.

על אחד מאחי בעלה - לשאת את גיסתו זו לאשה, ולקיים בכך את מצוות יִיבּוּם.

דברים פרק כה פסוק ו

מקרא:

וְהָיָה הַבְּכוֹר

אֲשֶׁר תֵּלֵד

יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת 

וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל

ופירושו:

והרצוי, שהאח הבכור הוא זה שייבם.

והייבום מותנה בכך שהאלמנה מסוגלת ללדת ואינה עקרה.

בהתקיים הייבום - יירש האח הַמְּיַיבֵּם את נכסי האח המת.

ברם, מכיוון שבעצם הרי אסור לאדם להתחתן עם אשת אחיו, ורק לצורך הקמת שם וזכר לאח המת, ניתנה מצוות ייבום, הרי במקרה שלאותו מת, לא היה מלכתחילה כל סיכוי להשאיר זכר, מפני שהיה סריס (עקר) - אין לבצע את הייבום.

פרק כה פסוק ז

מקרא:

וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ

וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים

וְאָמְרָה מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי

ופירושו:

ואם אף אחד מהאחים אינו מעוניין לשאת את האלמנה (הקרויה יְבָמָה),

תלך זו אל מקום מושב בית הדין,

ותגיד להם כי גִּיסָהּ (הקרוי יָּבָם), לא רוצה להקים שם וזכר לאחיו המת.

פרק כה פסוק ח

מקרא:

וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ

וְדִבְּרוּ אֵלָיו

וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ

ופירושו:

הדיינים יזמנו אותו לשיחה במטרה להבין את סיבת סירובו.

אם היא אינה סבירה (כגון אם אין פערי גיל ביניהם) - ינסו לשכנע אותו לְשֵׂאתָהּ.

ברם, אם הלה מתמיד בסירובו -

פרק כה פסוק ט

מקרא:

וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים

וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ

וְיָרְקָה בְּפָנָיו

וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו

ופירושו:

תיגש אליו היבמה מול הדיינים,

ותחלוץ את נעלו מרגלו הימנית,

ותירק על הקרקע מולו,

ותכריז, כי ביזיון כזה ייעשה לאיש שמסרב להקים שם וזכר לאחיו.

פרק כה פסוק י

מקרא:

וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל

ופירושו:

ועל כל הנוכחים באותו מעמד לומר כלפיו את הכינוי "חלוץ הנעל".

* מכאן והלאה, מותרת האלמנה (הקרויה חֲלוּצָה) להתחתן עם כל אדם, ואסורה בכל אחד מאחי בעלה המנוח.