נח: התיבה כשיעור בהנדסה ימית

ראיון עם מהנדס אוניות: מה מלמדות אותנו מידות התיבה על הנדסה, יציבות וחוסן אנושי

וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם

שיחה אישית עם מהנדס אוניות: על מידות התיבה שבתורה, על עקרונות השייט המודרני, וגם כמה חוקים פיזיקאליים מרתקים.

נעים להכיר

שמי דניאל, בן 46, נשוי ואב לארבעה. אני מהנדס אוניות זה עשרים שנה. עסקתי בתכנון ספינות מסחר, אוניות מחקר וכלי שיט קטנים. מאז לימודי ההנדסה הימית בטכניון – הים הוא מקום העבודה וגם מקום הלימוד שלי.

מה בעצם אתה עושה בפועל?

אני מתכנן את מבנה האונייה: המידות, חלוקת התאים הפנימיים, חישובי יציבות ובטיחות. אני מלווה פרויקטים משלב השרטוט ועד הרגע שבו האונייה נוגעת במים בפעם הראשונה.

מה הביא אותך לעסוק בהנדסת אוניות?

בילדותי גרנו ליד הנמל. ראיתי אוניות מתכת ענקיות נעות במים ושאלתי את עצמי: איך זה ייתכן שהן לא שוקעות? החידה הזו גרמה לי לבחור בהנדסה ימית – כדי להבין את הסוד ולבנות כלים יציבים בעצמי.

למה כל כך חשובה ההנדסה בתכנון אוניות?

כי אונייה היא "עולם קטן" סגור. אין לאן לברוח. כל בורג, כל חישוב, כל חלוקת תא פנימי – עלולים להכריע חיים. תכנון אונייה הוא בעצם תכנון של חוסן אנושי.

איך אתה מסתכל על מידות התיבה של נֹחַ?

👈בפרופורציות:
התורה מציינת: 300 אמה אורך, 50 אמה רוחב, 30 אמה גובה. היחס בין האורך לרוחב – בערך 1:6 – זה ממש דומה ליחסים שבהם בונים אוניות יציבות עד היום.

👈במבנה:
זו לא הייתה אוניית פאר אלא תיבה מלבנית – כלי שלא נועד לנוע קדימה, אלא להחזיק מעמד בגלים.
דוגמה מודרנית: סירות ההצלה הכתומות שעל כל אונייה. הן לא אמורות להגיע רחוק או מהר, אלא רק לצוף עד שתגיע עזרה.

👈במסר:
גם כלי הישרדותי חייב להיות מדויק. המספרים בתורה לא סתם "סיפורים" – אלא תוכנית הנדסית של ממש.

מה אפשר ללמוד מזה על החיים?

לפעמים אנחנו רצים קדימה, מחפשים "מהירות" ו"תוצאה". אבל יש רגעים שהחכמה היא לעצור, להחזיק את המשפחה ואת הנשמה בתוך "תיבה פנימית", ולשרוד את הסערה עד שהיא עוברת.

מילים וביטויים מהתחום שלך

🔹 דֶּפֶן – הדפנות הן כמו "עור" האונייה. במספנות בודקים אותן גם לפי הצליל שהן מחזירות כשדופקים עליהן.
🔹 קִיל – השדרה של האונייה. ראיתי פעם איך ריתכו קיל חדש לספינה ישנה – זה היה כמו להחליף עמוד שדרה לאדם.
🔹 תאי מים – מחיצות פנימיות שמחלקות את גוף האונייה. בזכותן, אם נכנסים מים לתא אחד – שאר האונייה ממשיכה לצוף.

רגע קטן שלא תשכח?

הייתי באוניית מחקר מול איסלנד כשפרצה סערה שלגית. גלים בגובה של בניין שלוש קומות הכו בסיפון. האונייה רעדה, אזעקות צעקו שחדרו מים לתא צדדי. רצנו למטה – ברזל רטוב, חושך, מים קרים חודרים פנימה. מלח ותיק החזיק דלת מתכת בידיים רועדות כדי למנוע פריצה. שנייה אחת והוא היה מפספס – וחצי אונייה הייתה מתמלאת מים. בסוף הצלחנו לאטום. השקט שאחרי היה רגע שלא אשכח בחיים.

שאלות מקוראים 📬

חיים מחדרה שואל: איך תיבת נֹחַ החזיקה כל כך הרבה בעלי חיים בלי להתהפך?
תשובה: בזכות היחס שבין האורך לרוחב. זה נתן בסיס רחב ויציב – כמו רפסודה מוגבהת.

יעל מירושלים שואלת: אבל איפה נכנס האוויר? לא נחנקו בפנים?
תשובה: התורה מזכירה "צֹהַר תעשה לתיבה" – פתחי אור ואוויר. מהנדס היה אומר: בלי אוורור, שום כלי סגור לא שורד.

אלון מקיבוץ ליד הים שואל: האם אפשר לבנות היום תיבה בגודל הזה בלי ברזל?
תשובה: אפשר, אבל מאתגר מאוד. יש היסטוריה של ספינות עץ ענקיות, אבל הן דרשו חיזוקים רבים.

רונית מתל אביב שואלת בפליאה: איך ייתכן שאוניית ברזל ענקית לא שוקעת במים? זה הרי כבד פי כמה מאבן!
תשובה: זו בדיוק נקודת הקסם שנקראת תזוזה. כל גוף במים מקבל "דחיפה כלפי מעלה" השווה למשקל המים שהוא דוחק (חוק ארכימדס).

• אבן קטנה – שוקלת יותר ממשקל המים שהיא מצליחה לדחוק, ולכן שוקעת.

• אונייה חלולה – הנפח שלה עצום. למרות שהברזל כבד, יש בפנים הרבה אוויר, ולכן היא דוחקת המון מים. המשקל של המים שהיא דוחקת גדול מהמשקל שלה > היא צפה.
  אבל אם מים חודרים פנימה ומחליפים את האוויר – המשקל גדל, הנפח לא משתנה > הדחיפה כבר לא מספיקה > היא שוקעת.

תדמיינו מצוף מתנפח: כל עוד הוא מלא אוויר – הוא דוחק הרבה מים וצף. אם הוא מתמלא מים – הוא שוקע. ככה בדיוק אונייה.

לסיום, שאלה אישית

אם היית עומד מול נֹחַ עצמו, עם כל הידע ההנדסי של ימינו – מה היית שואל אותו על התיבה?
דניאל מחייך:
אולי לא על חישובי יציבות, אלא על חוסן פנימי.
הייתי שואל אותו: איך שמרת על הלב יציב שנה שלמה בתוך סערה, צפיפות וחוסר ודאות? כי כל מהנדס יודע – לא רק גוף האונייה מחזיק, אלא גם הרוח של מי שנמצא בפנים.

📅 בשבוע הבא במדור

מי היו רועי הצאן של אברהם ולוט, ומדוע פרץ הסכסוך ביניהם?
איך נראית עבודת רועה צאן בימינו – מה אפשר ללמוד מצפייה בהתנהגות העדר, מה מגלים על סדר, נאמנות ומאבקי הנהגה בין כבשים ועיזים?
ואיך מתמודדים רועים עם השקט, הבדידות והשלווה של שעות ארוכות במרחבים הפתוחים – ומה זה מלמד אותנו על הליכה באמונה אל הלא־נודע?

ראיון מיוחד עם רועה צאן – לפרשת לֶךְ־לְךָ.

רוצים לשאול אותו משהו? שלחו ל־parasha.week@gmail.com

🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.