למה הקב"ה הראה לאומות את מה שלא ימצא חן בעיניהן, ולישראל דווקא את אוצרות התורה?
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן
אמר רש"י: הקב"ה הציע לבני עשיו את התורה – ולא רצו. ניגש לבני ישמעאל – גם הם סירבו.
נאמר במדרש: "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב... לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי". למה? כי "משפטים בל ידעום" – לא רצו לשמוע, לא רצו לקבל.
הסביר זאת המגיד מדובנא באמצעות משל:
נכנס אדם אל חנותו של סוחר, וביקש לקחת סחורה בהקפה. אבל הסוחר מכיר אותו – יודע שקשה מאוד לגבות ממנו. מה עשה? הוציא לפניו סחורות לא יפות, מחירים יקרים, דברים שהוא בטוח שלא ירצה. עד שהלה יתייאש, יניח וילך.
אבל כשנכנס לקוח נאמן – אזי הסוחר מציג לפניו את מיטב מרכולתו, דברים מובחרים שערבים לחיך, כדי שייטול כרצונו.
כך בדיוק עשה הקב"ה.
הוא ידע שאומות העולם אינן נאמנות. ואף על פי כן ניגש אליהם. אמר לבני עשיו: רוצים את התורה? שאלו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תרצח". אמרו: לא בשבילנו.
הלך לבני ישמעאל: "לא תגנוב". גם הם לא רצו.
כל אומה קיבלה "טעימה" ממה שלא מצא חן בעיניה – כדי שידחו בעצמם.
אבל כשבא הקב"ה לישראל – הראה להם את כל האוצרות, את כל הסגולות היקרות, מצוות שמאירות את הלב ומעשירות את החיים.
ועל זה נאמר: "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי" – אצלם לא הציע אלא דברים שידע שידחו, אבל לישראל נתן את התורה בשלמותה, בפארה וביופייה.