נח: איך נוצרו השפות השונות?

סיפור מגדל בבל מספר כיצד ניסיון האנושות להתאחד סביב מרד גדול הסתיים בבלבול הלשונות והתפזרות העמים

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון "ספר הישר"

...וַיִתְיָעֲצוּ כָּל שָׂרֵי נִמְרוֹד, וְכָל גְּדֻלּוֹתָיו בָּעֵת הַהִיא: פּוּט וּמִצְרַיִם וְכוּשׁ וּכְנַעַן -  לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּבְתוֹכָהּ מִגְדָּל וּמְבֻצָּר חָזָק, וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, לְמַעַן הֱיוֹתֵנוּ מוֹשְׁלִים עַל כָּל הָעוֹלָם. וּלְמַעַן תֶּחְדַּל רָעַת אוֹיְבֵינוּ מֵעָלֵינוּ, וְנִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם בְּחָזְקָהּ, וְלֹא נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ מִמִּלְחֲמוֹתֵיהֶם. וַיֵּלְכוּ וְיָבוֹאוּ כֻּלָּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְיַגִּידוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל הַמֶּלֶךְ. וְהוֹדָה לָהֶם הַמֶּלֶךְ עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּעֲשׂוּ כֵּן.

וַיִּתְקַבְּצוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת - כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, וְיֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶרֶץ רְחָבָה מְאוֹד לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. וִיבַקְשׁוּ בְּכָל הָאָרֶץ וְלֹא מָצְאוּ - כִּי אִם בִּקְעָה אַחַת מִקֶּדֶם בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר מַהֲלַךְ שְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּסְעוּ כֻּלָּם אֵלֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיָּחֵלּוּ לִלְבּוֹן הַלְּבֵנָה וְלִשְׂרוֹף לִשְׂרֵפָה, לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר זָמְמוּ. וַיְהִי לָהֶם בִּנְיַן הַמִּגְדָּל לְפֶשַׁע וְחַטָּאָה וַיָּחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ.

וַיְהִי הֵם בּוֹנִים, וַיִמְרְדוּ בָּהּ' אֱלֹקִי הַשָּׁמַיִם, וְיַחְשְׁבוּ בִּלְבָבָם לְהִלָּחֵם בּוֹ וְלַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה.
וְיִתְחַלְּקוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְעַל הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים:

• וַתֹּאמֶר הָאַחַת: נַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה וְנִלָּחֵם בּוֹ.
• וְהַשֵּׁנִית אָמְרָה: נַעֲלֶה הַשָּׁמַיִם וְנַעֲמִיד שָׁם אֶת אֱלוֹהינוּ, וְנָעָבְדֵם שָׁם.
• וְהַשְּׁלִישִׁית אָמְרָה: נַעֲלֶה הַשָּׁמַיִם, וְנַכֶּה אוֹתוֹ בִּקְשָׁתוֹת וּרְמָחִים.

וַיֵּדַע אֱלוֹקִים אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם וְאֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתָם הָרָעָה, וַיַּרְא אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים. וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בּוֹנִים, וְיִבְנוּ לָהֶם עִיר גְּדוֹלָה וּמִגְדָּל בְּתוֹכָהּ גָּבוֹהַּ וְחָזָק מְאוֹד מְאוֹד. כִּי מֵרֹב הַגַּבְהוּת לֹא יַגִּיעַ הַחֹמֶר וְהַלְּבֵנִים אֵצֶל הַבּוֹנֶה בַּעֲלוֹתָם אֵלָיו, עַד מְלֹאת לָעוֹלִים שָׁנָה תְּמִימָה. וְאַחֲרֵי כֵּן יַגִּיעוּ אֶל הַבּוֹנִים, וְיִתְּנוּ לָהֶם הַחֹמֶר וְהַלְּבֵנִים. כָּכָה יַעֲשׂוּ לָהֶם בְּכָל יוֹם - וַיִּהְיוּ אֵלֶּה עוֹלִים וְאֵלֶּה יוֹרְדִים, כָּל הַיּוֹם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תִּפֹּל לְבֵנָה מִיָּדָם וְתִשָּׁבֵר, וַיִּבְכּוּ כֻּלָּם עָלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר יִפֹּל אָדָם וַיָּמֹת אֵין מַבִּיט אֵלָיו מֵהֶם. וַיֵּדַע ה' אֶת מַחְשְׁבוֹתָם. וַיְהִי עֵת בּוֹנִים, וְיִזְרְקוּ הַחִצִּים אֶל הַשָּׁמַיִם, וְיִפְּלוּ כָּל הַחִצִּים עֲלֵיהֶם מְלֵאִים דָּם. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, אַךְ הִנֵּה הָרַגְנוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם. כִּי מֵאֵת ה' הָיָה זֶה לְמַעַן הַתְעֵם, וּלְמַעַן הַכְחִידָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְיִבְנוּ אֶת הַמִּגְדָּל וְאֶת הָעִיר וַיַּעֲשׂוּ כַּדָּבָר הַזֶּה יוֹם יוֹם, עַד מְלֹאת לָהֶם יָמִים רַבִּים וְשָׁנִים.

וַיֹּאמֶר הָאֱלוֹקִים אֶל שִׁבְעִים הַמַּלְאָכִים, הָעוֹמְדִים רִאשׁוֹנָה לְפָנָיו, הַקְּרוֹבִים אֵלָיו לֵאמֹר, הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ וְלֹא יָבִינוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן.
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה שָׁכְחוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ, וְלֹא יָבִינוּ לְדַבֵּר כֻּלָּם יַחַד בְּשָׂפָה אַחַת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ תְּנָה לִי אֶבֶן לִבְנוֹת, וַיִּתֵּן לוֹ חֹמֶר, וְכַאֲשֶׁר יֹאמַר תְּנָה חֹמֶר, וַיִּתֵּן לוֹ אֶבֶן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יִקַּח הַבּוֹנֶה מִיַּד רֵעֵהוּ אֶת הַחֹמֶר אוֹ אֶת אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא אָמַר, וַיַּשְׁלִכֵם הַבּוֹנֶה מִיָּדוֹ, וְיַפִּילֵם עַל רֵעֵהוּ וַיָּמֹת. וַיַּעֲשׂוּ כַּדָּבָר הַזֶּה יָמִים רַבִּים, וְיָמוּתוּ מֵהֶם הַרְבֵּה בַּדָּבָר הַזֶּה. 

וָהּ', הִכָּה אֶת שְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם, וְיִסְּרָם כְּמִפְעֲלוֹתָם וּכְמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם.

• אֲשֶׁר אָמְרוּ נַעֲלֶה הַשָּׁמַיִם וְנַעֲבֹד אֶת אֱלוֹהינוּ שָׁם - הָיוּ לַקּוֹפִים וְשֶׁנְהַבִּים.
• וַאֲשֶׁר אָמְרוּ נַכֵּה הַשָּׁמַיִם בְּחִצִּים - הֱמִיתָם ה' אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ.
• וְהַשְּׁלִישִׁית אֲשֶׁר אָמְרָה נַעֲלֶה הַשָּׁמַיִם וְנִלָּחֵם בּוֹ - הֱפִיצָם ה' בְּכָל הָאָרֶץ.

וְהַנִּשְׁאָרִים בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ וְהֵבִינוּ אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עֲלֵיהֶם, וַיַּעַזְבוּ אֶת הַבִּנְיָן, וְיָפוּצוּ גַּם הֵם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וְיַחְדְּלוּ לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ הִנֵּה מִקֶּדֶם לְאֶרֶץ שִׁנְעָר.

וְהַמִּגְדָּל הַהוּא, אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם, פָּתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֶת שְׁלִישִׁיתוֹ, וַתֵּרֶד גַּם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתִשְׂרֹף אֶת הַשְּׁלִישִׁית הָאַחֶרֶת. וְהַשְּׁלִישִׁית מִמֶּנּוּ נִשְׁאַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיְהִי מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר תָּלוּי בְּרוּחַ הַשָּׁמַיִם - וַיְהִי מַהֲלַךְ צִלּוֹ שְׁלוֹשָׁה יָמִים. וְיָמוּתוּ רַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם בַּמִּגְדָּל הַהוּא בַּשָּׁנָה הַהִיא, עַד אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מִסְפָּר.

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

באותם ימים התייעצו כל שרי המלך נמרוד וכל הממלכות שהיו תחת שלטונו – פוט, מצרים, כוש וכנען עם משפחותיהם.
הם אמרו זה לזה: "בואו נבנה לנו עיר ובתוכה מגדל חזק, וראשו בשמים. כך נעשה לנו שם גדול ונשלוט על כל העולם. כך גם נוכל למנוע מאויבינו להזיק לנו, ונמשול עליהם בכוח, ולא נתפזר בכל הארץ בגלל מלחמותיהם."

כולם באו אל נמרוד וסיפרו לו על התוכנית. המלך הסכים, ויצאו לדרך. נאספו כל המשפחות – כשש מאות אלף איש – והחלו לחפש ארץ רחבה שתוכל לשמש לבניית העיר והמגדל. הם חיפשו בכל מקום, ולבסוף מצאו בקעה בארץ שנער (בבל), במזרח, רחוקה מסעם של שנתיים. הם נסעו לשם, התיישבו והחלו לשרוף לבנים לבנייה. הם קבעו שהמגדל הזה יהיה מרד וחטא נגד אלוקי השמים, והחלו לבנות.

בבנייתם חשבו בליבם למרוד בא-ל ולהילחם בו, ולעלות השמיימה. הם נחלקו לשלוש קבוצות:

• הראשונה אמרה: "נעלה השמיימה ונילחם בו."

• השנייה אמרה: "נעלה ונעמיד שם פסלים לאלוהינו ונעבוד אותם."

• השלישית אמרה: "נעלה ונכה אותו בחצים וברמחים."

ה' ידע את מחשבותיהם, וראה את העיר והמגדל שהם בונים – מגדל עצום וחזק מאוד. כל כך גבוה היה, עד שלקח שנה שלמה להעביר את החומר והלבנים מראשיתו עד לראשו. כך, יום-יום עלו ופועלים ירדו, הבנייה לא פסקה. אם נפלה לבנה ונשברה, כולם בכו עליה. ואם נפל אדם ומת – איש לא התייחס אליו.

כדי לעודדם לחשוב שהצליחו, ה' עשה שכאשר ירו חצים כלפי מעלה, נפלו החצים מלאי דם. הם ראו זאת ואמרו: "הנה הרגנו את אשר בשמים!"

הבנייה נמשכה ימים רבים ושנים רבות. ואז אמר ה' לשבעים המלאכים הקרובים אליו: "הבה נרד ונבלבל שם את שפתם, שלא יבינו איש את רעהו." וכך היה. מאותו יום לא הצליחו להבין זה את זה. כשאמר אחד: "תן לי אבן," קיבל טיט. וכשביקש טיט, קיבל אבן. הכעס גבר, והם החלו להכות ולהרוג זה את זה. רבים מתו כך.

אז ה' העניש את שלושת הקבוצות כפי מחשבותיהם:

• מי שרצו לעבוד אלילים – נהפכו לקופים ולפילים.

• מי שרצו להכות את השמים בחצים – נהרגו איש בידי רעהו.

• מי שרצו להילחם בא-ל – פוזרו בכל רחבי הארץ.

השאר, כשהבינו את הרעה שנפלה עליהם, עזבו את הבניין והתפזרו גם הם בכל העולם. העיר והמגדל נעזבו, ולכן נקרא המקום ההוא בבל, כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ.

המגדל עצמו – שליש ממנו נבלע באדמה, שליש נשרף באש שירדה מן השמים, והשליש האמצעי נשאר עד היום. חלק ממנו תלוי כביכול ברוח השמים, וצילו משתרע דרך של שלושה ימים. רבים מבני האדם מתו שם באותה שנה, עד שלא היה אפשר לספור את מספרם.