וזאת הברכה: על סוף ועל התחלה

שיחה אישית עם קברן ותיק: על חסד של אמת, ליווי המשפחות, והלקחים לחיים מתוך המפגש היומיומי עם המוות 

וימת שם משה ... וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב

הפרשה האחרונה בתורה מסתיימת בפרידתו של משה רבנו ובקבורתו במקום נסתר.

מה המשמעות של העיסוק בקבורה? איך מתמודדים עם כאב המשפחות? ומה אפשר ללמוד על החיים מתוך המפגש היומיומי עם המוות?
שוחחנו על כך עם אברהם, קברן ותיק, שחי את הפסוק הזה בכל יום מחייו.

נעים להכיר

שמי אברהם, בן 62, נשוי ואב לחמישה, גר בצפון.
אני עובד כחבר חברה קדישא כבר יותר מ־30 שנה.
עבורי, הקבורה אינה "עבודה טכנית" – אלא שליחות עמוקה. זה ללוות את האדם האחרון בדרכו, ולהיות נוכח ברגעים הכי עדינים של המשפחות.

מה בעצם אתה עושה בפועל?

העבודה כוללת טיפול בנפטר בכבוד הראוי, הכנה לטהרה, ליווי המשפחה, סיוע בכל סידורי ההלוויה והקבורה.
אבל זה לא רק "לארגן". זה לעמוד מול כאב גדול – ולהיות שם עם לב פתוח.
אני משתדל לראות בכל נפטר עולם ומלואו – לא "עוד מקרה", אלא נשמה ייחודית.

מה הביא אותך לעסוק במקצוע כל כך מיוחד?

כשהייתי צעיר, ליוויתי חבר טוב שאיבד את אביו. ראיתי מקרוב את אנשי חברה קדישא – את הכבוד, השקט, הענווה.
זה נגע בי מאוד. הרגשתי שזו שליחות גדולה, ושאם יש לי יכולת להיות שם עבור אחרים – זו זכות שאין כמותה.
מאז הדרך התגלגלה – וכבר שלושה עשורים שאני שם.

למה כל כך חשוב עיסוק בקבורה?

המסורת היהודית אומרת "חסד של אמת" – חסד שאין ממנו ציפייה לגמול.
זהו אולי המעשה הכי טהור שאדם יכול לעשות.
כשאנחנו קוברים את המת, אנחנו לא רק עוסקים במוות – אנחנו נותנים ביטוי לערך החיים, לצלם אלוקים שבכל אדם.

מה אנשים לא יודעים על התחום שלך?

רבים חושבים שזה תחום כבד ומדכא.
אבל יש בו גם אור גדול: פגשתי משפחות שבשעת השבר מצאו חיזוק באמונה, בערבות הדדית, באהבה.
ולעיתים – דווקא מתוך המפגש עם המוות, אנשים מחליטים לחיות אחרת: להשלים, להתחזק, להעריך כל יום.

איך הפסוק "ויקבור אותו בגי" מתחבר אליך?

משה רבנו נקבר על ידי הקב"ה עצמו.
זה מלמד אותנו מהי מעלה של קבורה בכבוד.
בכל פעם שאני מלווה נפטר, אני מרגיש שאני ממשיך במשהו קטן את המעשה האלוקי ההוא – להיות שליח בכבוד האדם האחרון.

קרה לך מקרה מיוחד בעבודה?

בוודאי.
פעם קברנו איש ערירי, בלי משפחה. רק קומץ אנשים ליוו אותו.
ברגע הזה הרגשתי ביתר שאת – כמה חשוב שלא להשאיר אף אדם לבד. גם מי שאין לו קרובים – זוכה לכבוד.
במקרה אחר, נער שנהרג בתאונה. כל הקיבוץ ליווה אותו, וראיתי איך קהילה שלמה בוכה כמשפחה אחת. זה היה רגע של כאב עצום – וגם של עוצמת חיים.

איך אתה מתמודד עם כאב המשפחות?

אני לא מנסה "לתקן" להם את הכאב – אלא פשוט להיות שם.
לפעמים מילה שקטה, לפעמים יד על הכתף.
הכי חשוב – לתת מקום לדמעות, לא להיבהל מהן.
אני מאמין שכשהמשפחה מרגישה שלא נשארה לבד – זה כבר חצי נחמה.

איזה כלי פשוט היית נותן למי שרוצה ללמוד מהמפגש עם המוות?

תתחיל מהחיים: תאמר מילה טובה לקרובים שלך, תתקן סכסוך קטן, אל תחכה.
המוות מזכיר לנו שהחיים קצרים – ושהזמן לפעול הוא עכשיו.

מילים וביטויים מהתחום שלך

🔹 טהרה – רחצה והכנה של הנפטר לקבורה, לפי המסורת היהודית.
🔹 חברה קדישא – הגוף הקהילתי האחראי לקבורה וטהרה.
🔹 חסד של אמת – מצווה שאין ממנה תמורה, כיוון שהנפטר לא יכול לגמול עליה.

ומה עם פרנסה?

האמת – זו לא עבודה שמתעשרים ממנה.
אבל אני לא שם בשביל המשכורת. אני שם בשביל הנשמה.
התחושה שאני שליח למצווה כה עליונה – שווה יותר מכל תגמול חומרי.

מה אתה שומע בעבודה – ומה אתה שותה תוך כדי?

אני שומע בעיקר את השתיקה. לפעמים יש בה יותר מכל מוזיקה.
כדי להחזיק מעמד אני שותה תה עם נענע – משהו שמרגיע גם בגוף וגם בנפש.

רגע קטן שלא תשכח?

ילדה קטנה ניגשה אליי אחרי הלוויה של אביה, ואמרה:
"תודה שעזרת לנו להיפרד ממנו יפה".
זה היה רגע שבו הבנתי – שלפעמים, מתנה קטנה של כבוד אחרון – היא נגיעה בלב של ילד.

שאלות מקוראים 📬

שירה מירושלים שואלת: איך אפשר לראות אור בתוך כל כך הרבה מוות?
תשובה: לראות את המשפחות, את האחדות, את האהבה שמתעוררת. זה האור הגדול.

דניאל מבאר שבע שואל: איך אתה לא נשבר מכל העצב?
תשובה: אני מתפלל, נעזר בקולגות, ומשתדל לזכור שכל סוף הוא גם שער כניסה אל הנצח.

אורן מתל אביב שואל: מה למדת על החיים מתוך העיסוק במוות?
תשובה: לחיות כל יום במלואו, להעריך אנשים, ולא לדחות אהבה.

נועה מרמת גן שואלת: האם אתה מפחד למות בעצמך?
תשובה: אני לא אטען שאין בי פחד. אבל העיסוק היומיומי מזכיר לי שהמוות הוא חלק טבעי מהחיים, ושיש בו גם מעבר. הידיעה הזו נותנת לי יותר שלווה מאשר חרדה.

אלי מבני ברק שואל: קרה לך פעם שטעית והנחת נפטר בקבר הלא נכון?
תשובה: מעולם לא. יש נהלים קפדניים ובדיקות כפולות כדי למנוע טעויות כאלו. הכבוד לנפטר מחייב זהירות שאין דומה לה.

📅 בשבוע הבא במדור

"וּשֵׁם אָחִיו יוּבָל – הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" 🎼
כבר בפרשת בראשית נולדה המוזיקה – שפה בינלאומית של רגש ונשמה.
שוחחנו עם מוזיקאי שחי את הפסוק הזה בכל יום: איך צלילים מחברים בין אנשים, איך מנגינה הופכת לתפילה, ומה אפשר ללמוד מכינור ועוגב על החיים עצמם.

רוצים לשאול אותו משהו? שלחו ל־parasha.week@gmail.com

🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.