ברכה - שֶׁתּוֹכָהּ רָצוּף אַהֲבָה
👈👈הקדמה
שיבח את ה' ואת ישראל.
את ה' - על שהציע את התורה גם לבני ישמעאל ולבני עשו.
את ישראל - על שהם בלבד ניאותו לקבלה.
👈לראובן
שלמרות חטאו בהחלפת יצועי אביו - לא הופקע מכלל ישראל, וזכאי הוא לחיי העולם הבא.
(במות רחל, הוציא יעקב את מיטתו מאהלה, והעבירה לאהל בלהה שפחתה. ראובן, קינא לכבודה של לאה אמו, והעביר את מיטת יעקב מאהל בלהה לאהל לאה).
👈לשמעון
מרבית חוטאי הפעור (עבודה זרה) - מבני שמעון היו.
לכן, לא רצה משה לברכם בייחוד, אלא כללם בתוך ברכת יהודה, כדלהלן.
👈ליהודה
התפלל אל ה' שיושיע את המלכים הצדיקים משבט יהודה: דוד, שלמה, אסא, יהושפט וחזקיה.
במילים "שמע ה' קול יהודה" - כלל את שמעון במרומז.
👈ללוי
שיזכו להורות תורה לעם, ולעבוד במקדש.
ציין גם כי מי שיערער על מעמדם (כקורח) - ייענש.
קַנָּאוּתָם לשם ה' בחטא העגל - היא שזיכתה אותם למעמדם הגבוה.
👈לבנימין
זכה שהחלקים הקדושים ביותר של בית המקדש - נבנו בחלקו.
האולם, ההיכל וקודש הקדשים - היו בחלק בנימין.
הר הבית, הלשכות והעזרות - היו בחלק יהודה.
👈ליוסף
זכה בחבלי הארץ הפוריים והמשובחים ביותר.
זכה אפרים בן יוסף - שיצא ממנו יהושע בן נון.
זכה מנשה בן יוסף - שיצא ממנו גדעון בן יואש (שהיה שופט).
👈לזבולון
שיצליח ביציאתו למסחר, ויתעשר מאוצרות הטבע שנפלו בחלקו ובחלק יששכר אחיו.
הים - הניב להם דגה ומסחר, והיבשה - חול לייצור זכוכית.
ושותפות עשו - הסוחרים משבט זבולון, ולומדי התורה משבט יששכר.
הראשונים יפרנסו - והאחרונים ילמדו תורה.
אלו ואלו יחלקו בשכר לימוד התורה.
👈ליששכר
שיצליח בלימוד התורה, ובניו יהיו ראשי סנהדראות - שהם המוסמכים לעבר שנים וחודשים.
ראו - בברכת זבולון - את עושר אוצרות הטבע שבחלקם, ואת ההסכם שעשו עם זבולון.
👈לגד
גיבורים היו והלכו בחיל החלוץ בכיבוש הארץ.
הם גם הרחיבו את נחלתם לצד מזרח באמצעות כיבוש עמי הסביבה.
זכה גד, שמשה ייקבר בחלקו.
(משה, מת בהר נבו שבחלק ראובן, אבל נקבר בחלקו של גד)
👈לדן
אמיץ הוא כאריה.
משראה שנחלתו במרכז הארץ אינה מספקת, כבש לעצמו גם את העיר לֶשֶׁם שבצפון הארץ.
עיר סְפָר היא (ממוקמת בגבול הארץ) - ובכל זאת לא חששו בני השבט להתיישב בה.
👈לנפתלי
הֱיֵה שבע רצון, שכן נפלו בחלקך: בקעת גִּנּוֹסָר הפורייה, ים הכינרת, ורצועת היבשה שמדרום לכינרת.
👈לאשר
שמן זית רב - הניבו נחלותיו.
ביופי מיוחד - בורכו בנותיו.
👈👈סיום
לא תיפול תשישות בזקני עם ישראל - חזקים יהיו כצעירים.
גאוותך ותשועתך - על ה' הן.
תזכו לשבת בבטחה - איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
הר נבו
אח"כ, עלה משה להר נבו, ומשם ראה את כל הארץ, ואת כל המאורעות העתידיים להיות בה.
שם בהר נבו מת משה במיתת נשיקה, וה' בעצמו קבר אותו בגיא (בעמק).
משה מת ביום ז' באדר, בשנת ה-40 לצאת ישראל ממצרים. היה זה ביום הולדתו ה- 120, וכשהוא עודנו בשיא כוחו. ראייתו לא התדרדרה, וגופו נשמר ברעננותו הטבעית - גם לאחר מותו.
לאחר מות משה
בני ישראל ביכו את מות משה במשך 30 יום.
בתום האבל, נוכחו כולם לראות, כי יהושע בן נון - מלא ברוח חכמה.
התורה מעידה כי אף נביא (בעבר) לא הגיע, ולא יגיע (בעתיד) לדרגת הנבואה של משה רבנו.